התפתחות החקלאות באירופה. בצפון אירופה הוחל בגידול בעלי החיים בערך בזמן אחד עם גידול הצמחים. אף כאן כנראה בתקופה המזוליתית ובתקופה הניאוליתית (תקופת האבן החדשה) עשו אנשי אירופה כלים כגון גרזינים, והיו להם גם מעדרי עץ לעדור את האדמה וכלים עשויים מקרני איל לתחח אותה. בכלים אלה הכשירו חלקות קטנות לגידול חיטה, בהם הגרזינים והכלים האחרים. בתקופה זו עדיין לא איפשרו לאדם לברא יערות וסבכים קוצניים ולהתמודד עם האחו והביצה. הם נאלצו אפוא, כמו אבותיהם, להסתפק באדמות היבשות יותר של אפרי הגבעות. המקנה היה עדיין מקור מחיר חשוב יותר מגידולי השדה. לפני 4,500 שנה בערך היו רוב תושבי אירופה רועים נוודים, אך יש מאז גם עקבות של גידול תבואות בממדים מצומצמים. במשך הדורות החל האדם באירופה לגדל שעורה, שיבולת-שועל ושיפון, ולשם הכנת מצע לזריעה היה מגרד את השדה בלי להפוך את הקרקע, במחרשות עץ פשוטות. לחלקות השדה הקטנות היתה צורת מלבנים מוארכים, ומסתבר שרוב העיבוד נעשה ביד. גבולות החלקות סומנו בסוללות עפר נמוכות, ועד היום אפשר להבחין בהן בעיון מדוקדק בתצלומי אוויר. ייתכן ששבטים קדמונים אלה הבינו את ערך הזבל האורגני והשתמשו בו בשדות הקרובים לבתיהם. בשדות הרחוקים זרעו כנראה שנים אחדות, ואחר כך הובירו אותם. שיטה זו של חקלאות-דילוגים עדיין היתד נהוגה בחלקים מסוימים של סקוטלנד במאה ה-18 לסה"נ, והיא קיימת עד היום בשטחים נרחבים דלילי אוכלוסים של אפריקה ושל אמריקה הדרומית. ככל שגדלה צפיפות האוכלוסים, כן פחתה האפשרות שהארץ תישא את עדריהם, באופן שיוכלו לספק את כל צורכי העם הרב, והמאמץ האנושי הופנה בהכרח יותר ויותר לעבודת האדמה. אי שם באירופה, המקום המדויק אינו ידוע, המציאו מחרשות כבדות לגרירה בכוחם של שוורים, ודומה שיושבי "ארצות השפלה" וגרמניה הביאו אותן לבריטניה לפני שנת 75 לפנה"ס. כלים אלה איפשרו להגדיל את חלקות השדה המעובדות.