מדרש הנעלם
פרשת אחרי מאמר ג"ע וגיהנם וכוונת ק"ש
ת"ח, בשעתא דאתבריאו אתלבשו בדיוקנא קדישא עילאה דנהורא, בגנתא דעדן דלעילא. ובדיוקנא קדישא אחרא, בגנתא דעדן דלתתא. ויהבין לון אחסנתא עילאה. ויהבו להון חולקא עילאה. ובתר דיהבין להון דא, אמר להון מלאכא, אתא זימנא דתיפקו, דקב"ה אמר די תפקון מכאן: תווהו, ואמרו לאן. א"ל תרין מלאכין, קב"ה אמר לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. מארצך: דא גנתא דעדן דלתתא. ומבית אביך: דא גנתא דעדן דלעילא. אל הארץ אשר אראך: דא ארעא חשוכא שפלה: ואחזיאו ליה כל גנתא דעדן. ואחזיאו ליה היכלין וביתין, מדורין עילאין וכמה היכלין דכסיפין, וכמה ביתין, וכמה מדורין, וכמה דרגין, וכל חלק וחלק שיש לו לצדיק בפ"ע: אמר מה אינון היכלין, אמרו ליה תרין מלאכין, ארבעין ותרין היכלין אינן מרקמן מכמה גוונין נאים, וכל אינש דקרי ק"ש שמא דמ"ב שמהן כדקא יאות, יירת לון. עאל ליה לשבעין דרגין, ובהון ע"ב חלונות. ומקרמן בכמה גוונין. אמר למאן אינון. אמרו ליה, כל אינש דקרי ק"ש שמא דע"ב תיבין כדקא יאות, יירת דא: עאל ליה להלן, ואחזי ליה חמשין מדורין אחרנין, מרקמן בכמה גוונין. אמר למאן אינון. אמרי ליה, לכל ב"נ דקרי ק"ש שמא גחמשין תיבין כדקא יאות, יירת דא: עאל ליה להלן, אחזי ליה שבעין ותרין מדורין אחרנין מרקמן בכמה גוונין. אמר למאן אינון. א"ל, לכל בר נש דקרי ק"ש שמא דע"ב תיבין דאית בפרשתא רביעאה: אמר להון, ובמה אנא ארווח דא. אמרו ליה, בעצבון תאכלנה. אמר להון ומהו העצבון. אמרו ליה נעשה ונשמע. עשייה, בעובדין טבין. ושמיעה, באורייתא: אפיקו ליה מגנתא דעדן, ואזלו עמיה לגיהנם, ועמודא דעננא למהך בהו ביממא על רישיה, ועמודא דאשתא למיהך בהו בלילא. אמרו ליה, ת"ח, אתרא דא איהו חשוכא ביממא ובלילא. אחזיאו ליה כל מדורין דגיהנם ואחזיאו ליה להט החרב המתהפכת. ואחזיאו ליה הכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה: אמר לון, מאן אינון. אמרו ליה, אינון ארבעין ותרין היכלין חשוכין. וכמה גוברין בשלשלין בצואריהון, ואסורין מן ידיהון ומן רגליהון, ואינון צווחין ואמרין ווי ווי. ווי לנא דאזילנא בהבלי עלמא, ולא אסילנא לבתי כנסיות, ולא קרינא שמא דארבעין ותרין שמהן, דלא אוליפנא ליה. ווי לנא, ווי לנפשנא, ובעל האסורין ממונה עליהם: עאלו ליה להלן, אחזיאו ליה ע"ב חלונין חשוכין, ובהון הוו עאלין, השלשלאין מן צואריהון. עאלו ליה להלן, ואחזיאו ליה חמשין שערין, וכלהו נוקבין, ורגליהון מן חייביא הוו עאלין באינון נוקבין, ואינון צווחין ואמרין, ווי לרגלנא דאזילו בהבלי העולם, ולא אסילנא לבית הכנסת. ולא למדנא שמא דחמשין תיבין מן ק"ש: עאלו ליה להלן, ע"ב מדורין, וידיהון אסירין בנוקבין מן מזוזיין דמן ביתא, ואינון אמרין ווי לנא, ווי לידנא, דלא אקשרו תפילין ברישא ובידנא: עאלו ליה להלן, ואחזיאו ליה כל מדורין דגיהנם, אמרו, כל בר נש דעלמא, ייעול באתרא דין. ואפילו מאן דאיהו חפשי. הה"ד, קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדוניו, ולית חפשי אלא כל גבר דידע שמא דקב"ה כדקא יאות. הה"ד, אשגבהו כי ידע שמי יקראני ואענהו: תא חזי,כל גברא דעביד עובדין טבין, דאינון מצות עשה. כל מצוה ומצוה דיעביד, אסתלק לעילא, וקיימא קמי קב"ה, ואמר אנא מפלנייא דעבד לי, ויהב ליה קב"ה מלאך אחד, דיעזרוניה באתר חשוכא דגיהנם דאתקרי ליליא דאיהו באתרא הדין: וכל פתגמא דאורייתא דשמע, על כל מלה ומלה, יהב ליה קב"ה מלאך אחד, לכל מלה ומלה דיעזרוניה. אע"ד והגית בו יומם ולילה למען תשמו לעשות ככל הכתוב בו כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל. ואם את תעביד דא, דקב"ה פקדך דתתעסק באורייתא ביממא ולילי, ותיטר ותעביד כל מה דאית בה, לא תדחל מאתרא דא. הה"ד, הלא צויתיך חזק ואמץ אל תערוץ ואל תחת וגו'. קב"ה יהא עמך בשעתא דתתעסק באורייתא ביממא ובליליא. וקב"ה יהא עמך בשעתא דתשמור לעשות ככל הכתוב בו. קב"ה יהא עמך בשעתא דתתפטרא מעלמא, ותיעול הכא: ואי לא תעסוק באורייתא, ולא תיטר ולא תעביד פקודי אורייתא, קב"ה יסתלק מינך. ומלאכיו לא יצוה לך לשמרך בכל דרכיך. הה"ד, ואם תלכו עמי קרי וגו' והלכתי אף אני עמכם בקרי.
פרשת אחרי מאמר שבועת הנשמה מטרם שבאה לעולם
בתר דיחזי ליה כל דא, ויימא ליה כל דא, אמר ליה מלאכא חד מן התרין, דאיהו יצר הטוב, קב"ה אמר לי דאזילנא עמך, אנא ויצר הרע. אומי לי דתקיים אורייתא כלא, ללמוד וללמד ושמור ולעשות. אומי ליה. ובתר כן אמר, לך לך מארצך וממולדתך, לגוף שפל, כמא דאמרנא: ובשעתא דיפוק מבטן אימיה, יתקיף מלאך בידיה בצואריה, וישכח ליה אורייתא, ורשים ליה באצבעיה על פומיה, לא תשכח השבועה דנשבעת לי. ואם גברא יעביד, ואתקיים השבועה, יהבו לי הלכ מה דאחזיאו ליה. ואם יותר ירויח, יותר יתנו. הדא הוא דתנן, למוד תורה הרבה ויתנו לך שכר הרבה.
פרשת אחרי מאמר אלימלך ונעמי מחלון וכליון רות וערפה
ואם לאו, ת"ח, בב"נ אית ביה שם ידו"ד. י"ה, העה"ב. ו"ה, העולם הזה. י"ה אתלבש בדיוקנא עילאה, מן דנתא דעדן דלעילא. ו"ה אתלבש בדיוקנא דעדן דלתתא. ואינון כדוגמא דא, י', אלימלך. ה', נעמי. ו', מחלון. ה', רות: ואם ההוא גברא אזיל בארחין טבין, ויקיים האומאה דאומי, יהבו ליה כל טיבו דאחזיאו ליה, וכל מה דרווח בעלמא דין. ואם לאו. מה אמרת נשמתא קדישא. ערום יצאתי מבטן אמי וערום אשוב שמה. ומאי איהו ערום. משמא קדישא ידו"ד דאמינא: ת"ח, בשעתא דאתי ב"נ לעלמא, יהב ביה קב"ה שמיה בב"נ. ושמא אחרא מן שד יהודאי, דאיתקרי חול. ושמא אחרא. דאתקרי חשך: הה"ד, ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע. החיים: דא שם ידו"ד דקב"ה. ואת הטוב: זה השד יהודאי, דיהב ליה עושר בעלמא דין. ואת המות ואת הרע: אלין תרין מקטרגין רשעים טמאים, מזטרא דסמאל ונחש, מן שרו של ישמעאל ועשו: אם ב"נ יקיים האומאה דאומי, טוב. ואם לאו, יסתלק מניה י"ו, אשתארת ה' ה'. ובהאי שעתא, ה' עילאה מה אמרת. שובו שובו מדרכיכם הרעים, שהם הרשעים שאמרנו: ואם תבו הרי טב. ואם לאו, יסתלק ה' עילאה אם ו"י, ואתעביד הו"י. ומה היא אומרת. הוי גוי חוטא וגו'. ואם תבו מדאשתארת ביה ה' תתאה. הרי טב. ואם לאו, יתעביד הוי"ה. הה"ד, השיב אחור ימינו מפני אויב. ויתעבידו הרשעים שר עליהם: ובההוא זמנא, יתעבידו הרשעים אדונים להון, ומתעלה הטמא דאיהו מסטרא דשרו של עשו, על אלימלך ונעמי. ושרו של ישמעאל, על מחלון ורות. ובההיא שעתא אמרו, ה' אלקינו בעלונו אדונים זולתך: ובההיא שעתא, ויהי רעב בארץ. הארץ, דא גופא. ובההיא שעתאא, אם יתעסק בתורה הרי טב. ואם לאו, ייתי סמא"ל רכיב על נחש, לאלימלך. וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו. אזיל לאתתא נעמי, יהפף לה, ויעביד לה דתיחוב, ותהא בישא: אם אדם אתפרש מינה, הרי טב. כמא דאמר איוב, כדבר אחת הנבלות תדברי גם את הטוב נקבל מאת האלקים והרע לא נקבל. העצה דיהב לך הטמא, לא נקבל. ואם יקום עצת החטא כמו שאמרה היא, ויגנוב, או יעשה כל העבירות שבעולם, אח"כ יתלוהו על העץ וימות. הה"ד, וימותו גם שניהם מחלון וכליון. ונשארו ה"ה אלמנות: ותאמר נעמי, ומה היא אומרת. ו"י ו"י ו"ה. ועכ"ז נעמי אומרת, שובנה בנותי, שובו שובו בתשובה, העוד לי בנים במעי והיו לכם לאנשים, י"ו דאבתלקו. ערפה מסטרא דמסאבו, תשוב אל עמה ואל אלהיה. ורות דבקה עם נעמי, הה"ד אל אשר תלכי אלך: ואם תבו בתיובתא, ייתי אלימלך, וייתי מחלון. ואם תבו כולהו, ייתי שמא קדישא עילאה. ואם לא, ימותו. הה"ד ותצא מן המקום אשר היתה שמה ושתי כלותיה עמה, נפקו מגופא: בההיא שעתא איהי אסלת לנטרי ג"ע, למיעל בגנתא דעדן, דחיין לה לבר, ואזלת באתר דחשוכא. ותהום כל העיר עליה ותאמרנה הזאת נעמי. בההיא שעתא אמרת, אני מלאה הלכתי והיקם השיבני ה', שמא קדישא דהוה בי. הה"ד, וה' ענה בי, שמא קדישא דידו"ד, אסהיד בי כל חובין דעבידנא. בההיא שעתא ייתי נחש ונסיב לה לשפחה. בההיא שעתא אמרת, איכה היתה לזונה קריה נאמנה מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים: י"ו נשארו עני ודל, עני ורוכב על חמור. דל, עליה אתמר אשרי משכיל אל דא ביום רעה ימלטהו ה'. אם ישאר לו בן דאזיל בארחוהי דקב"ה, ואתעסק באורייתא, אפיק לו מן רעה. שהם מתפרדים בד' פנות העולם.
פרשת אחרי מאמר יעקב אשר פדה את אברהם
כתיב, כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם. יעקב לא הוה בעלמא, ואת אמר אשר פדה את אברהם: אלא ת"ח, בשעתא דאפילו לאברהם בנורא יקידתא, בקדמיתא הוו דיינין ליה לעילא, אמר קב"ה, כרסיא דילי. זילי ושזיבי לאברהם מן אור כשדים, שבשביל כבודי עביד מה דעביד: אמרו ליה מלאכי השרת, רבש"ע, גברא דיפוק מיניה ישמעאל, דיעבדין להו לישראל מה דיעבדין. אמר להו כן יפוק מיניה יצחק, דיושיט קדליה ע"ג מדבחא. אמרו ליה, הא עשו דנפיק מיניה דיחריב בי מקדשא. אמר, הא נפיק מיניה יעקב, דאיהו כורסיא שלימא. אמרו, הא ודאי בזכותא דיעקב ישתזיב. הה"ד, כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם.
פרשת אחרי מאמר חנניה מישאל ועזריה
ובשעתא דכפיתו לחנניה מישאל ועזריה, למרמי לגו אתון נורא יקידתא, פתח חנניה ואמר, ה' לי לא אירא מה יעשה לי אדם. ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי. פתח מישאל ואמר, כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם לא עתה יבוש יעקב ולאא עתה פניו יחורו כי בראותו ילדיו מעשה ידי וגו': ובההאי שעתא דנו דיניה לעילא, אמר הקב"ה, זה יאמר לה' אני, זה חנניה, שאמר ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי. וזה יקרא בשם יעקב, זה מישאל, שאמר כה אמר ה' אל בית יעקב וגו'. ובשם ישראל יכנה, זה עזריה, שאמר שמע ישראל: ת"ח, בשעתא דאמר מישאל, כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם, עבדו ליצנות בלישניהון. אמר קב"ה, כורסייא דילי, ההוא ליצנותא דעבדו, שזיב לון בדרגא דא, כמה דשזיבת לאברהם. ולא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו. בההיא שעתא, כל אינון דכפיתו לון, קטל לון שביבא דנורא: דניאל אמאי לא הוה עמהון. אמר בלביה, הא עבדו מיניה צלמא. ומלכא אמר, שמיה כשם אלוה דיליה, הה"ד, די שמיה בלטשאצר כשם אלהי. וכתיב פסילי אלהיהם תשרפון באש, וע"ד אתכסי מינייהו. וכי אדם יברח מן המלכות. אלא מלאכין הוו מכסין ליה: מה ראו חנניה מישאל ועזריה דיהבו גרמייהו לנורא. אלא ת"ח. יומא חד הוה דוד נחית להנות גופו לפני הנהר. והוה אמר, שמרה נפשי כי חסיד אני. אמרו ליה, ואתה חסיד. אמר להו, ולא חסיד אני, שידי מלוכלכות בשפיר ובשליא, ומטהר את הטהור, ומטמא את הטמא. ואני קם בחדוה בג' משמרות, כד"א חצות לילה אקום להודות לך. ואנא נאים כסוסיא בהבל א': ובחצות לילה, אקום להתעסק בתורה. ובמשמרה שלישית, אני מנגן עם המלאכים להקב"ה. הה"ד, ברן יחד כוכבי בוקר ויריעו כל בני אלקים. מאן אינון. מלאכין קדישין דאמרן שירה עמי בלילה. הה"ד, ובלילה שירה עמי תפלה לא -ל חיי: אמרו הצפרדעים, אנחנא עבידנא יתיר מינך בדיל קב"ה. אמר לון דוד, ומה עבדתון אתון יתיר מיני. אמרו ליה, דהוינן מוקדין גופנא בנורא בתנורא במצרים. ובשעתא דהוו מכפתין חנניה מישאל ועזריה, אמרו בלבייהו דנעביד כצפרדעים.
פרשת אחרי מאמר שלש משמרות הוי הלילה
תניא, שלש משמורות הוי הלילה, ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי. ת"ח, שלש משמרות אינון י"ב שעתי, ואתפלגון ד' לכל משמר. ובכל משמר, יושב הקב"ה ושואג כארי, ואומר אוי שהחרבתי את ביתי וכו': ת"ח, כדוגמא דאית משמרות ברקיעא, כך אית משמרות בארעא. ומאן אינון. משמרה שניה, כלבים צועקים. הה"ד, לעלוקה שתי בנות הב הב. והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה. ראשונה. חמור נוער. הה"ד, לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו: ועל דא בלעם בזה החמור ובאשתו, היה מתנבא. הה"ד, ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. אבל באוה"ע קם. וכי מטונף מן הטנופת, אתה מזכיר עם הטהור. אלא משה בטהרה. ובלעם בטומאה. וע"ז היה עושה מעשה אישות עם האתון.
פרשת אחרי מאמר כי יקרא קן צפור
כתיב כי יקרא קן צפור לפניך וגו'. ת"ח, קן: דא הוא גופא. בדרך: דאזיל באורחין טבין. בכל עץ: דא תורה, כד"א עץ חיים היא למחזיקים בה. או על הארץ: אלין אינון ישראל, דאתקרון ארץ, דמלמד להון אורייתא. אפרוחים: אלין אינון נערים גדולים, דיתעסקון באורייתא. או ביצים: אלין זעירין, דיוליף לון אל"ף בי"ת: והאם רובצת, אין אם אלא תורה. הה"ד, ואל תטוש תורת אמך. אם תרצה שתקח הבנים, שלח תשלח את האם, ואח"כ ואת הבנים תקח לך והארכת ימים: ד"א כי יקרא, כד"א ואם תלכו עמי קרי. והלכתי אף אני עמכם בקרי. ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם. מאן איהי שבע. דא שכינתא: בדרך: דא קבורת רחל, דאיהי קיימא בפרשת דרכים, ויבשר לה וינחם לה ולא צביאת לקבלא תנחומין. הה"ד, מאנה להנחם על בניה. ובשביל דאזלו עמו בקרי, גלה להון, ושכינתא גלתה עמהון: בכל עץ: דא יריחו. או על הארץ: דא ירושלם. אפרוחים: אלין כרובים דלעילא. או ביצים: אלין כרובים דלתתא. אנפי רברבי, ואנפי זוטרי: והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים לא תקח האם על הבנים שלח תשלח את האם. הה"ד, ובפשעיכם שולחה אמכם. ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארת ימים, בשביל דאימא אזלא ומנדדע מגוזלה ומקינה. ודא גרים לך אריכו דאנפין, שית יומין דלעילא, דירחמו על עלמא. הה"ד, ה" ה" אל רחום וחנוון ארך אפים ורב חסד ואמת. ואריך רוגזא מן אפין דאסתלקו בחוביהון דישראל. הה"ד, וראית את אחורי ופני לא יראו.
פרשת אחרי מאמר ג"ע וגיהנם וכוונת ק"ש
ת"ח, בשעתא דאתבריאו אתלבשו בדיוקנא קדישא עילאה דנהורא, בגנתא דעדן דלעילא. ובדיוקנא קדישא אחרא, בגנתא דעדן דלתתא. ויהבין לון אחסנתא עילאה. ויהבו להון חולקא עילאה. ובתר דיהבין להון דא, אמר להון מלאכא, אתא זימנא דתיפקו, דקב"ה אמר די תפקון מכאן: תווהו, ואמרו לאן. א"ל תרין מלאכין, קב"ה אמר לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. מארצך: דא גנתא דעדן דלתתא. ומבית אביך: דא גנתא דעדן דלעילא. אל הארץ אשר אראך: דא ארעא חשוכא שפלה: ואחזיאו ליה כל גנתא דעדן. ואחזיאו ליה היכלין וביתין, מדורין עילאין וכמה היכלין דכסיפין, וכמה ביתין, וכמה מדורין, וכמה דרגין, וכל חלק וחלק שיש לו לצדיק בפ"ע: אמר מה אינון היכלין, אמרו ליה תרין מלאכין, ארבעין ותרין היכלין אינן מרקמן מכמה גוונין נאים, וכל אינש דקרי ק"ש שמא דמ"ב שמהן כדקא יאות, יירת לון. עאל ליה לשבעין דרגין, ובהון ע"ב חלונות. ומקרמן בכמה גוונין. אמר למאן אינון. אמרו ליה, כל אינש דקרי ק"ש שמא דע"ב תיבין כדקא יאות, יירת דא: עאל ליה להלן, ואחזי ליה חמשין מדורין אחרנין, מרקמן בכמה גוונין. אמר למאן אינון. אמרי ליה, לכל ב"נ דקרי ק"ש שמא גחמשין תיבין כדקא יאות, יירת דא: עאל ליה להלן, אחזי ליה שבעין ותרין מדורין אחרנין מרקמן בכמה גוונין. אמר למאן אינון. א"ל, לכל בר נש דקרי ק"ש שמא דע"ב תיבין דאית בפרשתא רביעאה: אמר להון, ובמה אנא ארווח דא. אמרו ליה, בעצבון תאכלנה. אמר להון ומהו העצבון. אמרו ליה נעשה ונשמע. עשייה, בעובדין טבין. ושמיעה, באורייתא: אפיקו ליה מגנתא דעדן, ואזלו עמיה לגיהנם, ועמודא דעננא למהך בהו ביממא על רישיה, ועמודא דאשתא למיהך בהו בלילא. אמרו ליה, ת"ח, אתרא דא איהו חשוכא ביממא ובלילא. אחזיאו ליה כל מדורין דגיהנם ואחזיאו ליה להט החרב המתהפכת. ואחזיאו ליה הכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה: אמר לון, מאן אינון. אמרו ליה, אינון ארבעין ותרין היכלין חשוכין. וכמה גוברין בשלשלין בצואריהון, ואסורין מן ידיהון ומן רגליהון, ואינון צווחין ואמרין ווי ווי. ווי לנא דאזילנא בהבלי עלמא, ולא אסילנא לבתי כנסיות, ולא קרינא שמא דארבעין ותרין שמהן, דלא אוליפנא ליה. ווי לנא, ווי לנפשנא, ובעל האסורין ממונה עליהם: עאלו ליה להלן, אחזיאו ליה ע"ב חלונין חשוכין, ובהון הוו עאלין, השלשלאין מן צואריהון. עאלו ליה להלן, ואחזיאו ליה חמשין שערין, וכלהו נוקבין, ורגליהון מן חייביא הוו עאלין באינון נוקבין, ואינון צווחין ואמרין, ווי לרגלנא דאזילו בהבלי העולם, ולא אסילנא לבית הכנסת. ולא למדנא שמא דחמשין תיבין מן ק"ש: עאלו ליה להלן, ע"ב מדורין, וידיהון אסירין בנוקבין מן מזוזיין דמן ביתא, ואינון אמרין ווי לנא, ווי לידנא, דלא אקשרו תפילין ברישא ובידנא: עאלו ליה להלן, ואחזיאו ליה כל מדורין דגיהנם, אמרו, כל בר נש דעלמא, ייעול באתרא דין. ואפילו מאן דאיהו חפשי. הה"ד, קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדוניו, ולית חפשי אלא כל גבר דידע שמא דקב"ה כדקא יאות. הה"ד, אשגבהו כי ידע שמי יקראני ואענהו: תא חזי,כל גברא דעביד עובדין טבין, דאינון מצות עשה. כל מצוה ומצוה דיעביד, אסתלק לעילא, וקיימא קמי קב"ה, ואמר אנא מפלנייא דעבד לי, ויהב ליה קב"ה מלאך אחד, דיעזרוניה באתר חשוכא דגיהנם דאתקרי ליליא דאיהו באתרא הדין: וכל פתגמא דאורייתא דשמע, על כל מלה ומלה, יהב ליה קב"ה מלאך אחד, לכל מלה ומלה דיעזרוניה. אע"ד והגית בו יומם ולילה למען תשמו לעשות ככל הכתוב בו כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל. ואם את תעביד דא, דקב"ה פקדך דתתעסק באורייתא ביממא ולילי, ותיטר ותעביד כל מה דאית בה, לא תדחל מאתרא דא. הה"ד, הלא צויתיך חזק ואמץ אל תערוץ ואל תחת וגו'. קב"ה יהא עמך בשעתא דתתעסק באורייתא ביממא ובליליא. וקב"ה יהא עמך בשעתא דתשמור לעשות ככל הכתוב בו. קב"ה יהא עמך בשעתא דתתפטרא מעלמא, ותיעול הכא: ואי לא תעסוק באורייתא, ולא תיטר ולא תעביד פקודי אורייתא, קב"ה יסתלק מינך. ומלאכיו לא יצוה לך לשמרך בכל דרכיך. הה"ד, ואם תלכו עמי קרי וגו' והלכתי אף אני עמכם בקרי.
פרשת אחרי מאמר שבועת הנשמה מטרם שבאה לעולם
בתר דיחזי ליה כל דא, ויימא ליה כל דא, אמר ליה מלאכא חד מן התרין, דאיהו יצר הטוב, קב"ה אמר לי דאזילנא עמך, אנא ויצר הרע. אומי לי דתקיים אורייתא כלא, ללמוד וללמד ושמור ולעשות. אומי ליה. ובתר כן אמר, לך לך מארצך וממולדתך, לגוף שפל, כמא דאמרנא: ובשעתא דיפוק מבטן אימיה, יתקיף מלאך בידיה בצואריה, וישכח ליה אורייתא, ורשים ליה באצבעיה על פומיה, לא תשכח השבועה דנשבעת לי. ואם גברא יעביד, ואתקיים השבועה, יהבו לי הלכ מה דאחזיאו ליה. ואם יותר ירויח, יותר יתנו. הדא הוא דתנן, למוד תורה הרבה ויתנו לך שכר הרבה.
פרשת אחרי מאמר אלימלך ונעמי מחלון וכליון רות וערפה
ואם לאו, ת"ח, בב"נ אית ביה שם ידו"ד. י"ה, העה"ב. ו"ה, העולם הזה. י"ה אתלבש בדיוקנא עילאה, מן דנתא דעדן דלעילא. ו"ה אתלבש בדיוקנא דעדן דלתתא. ואינון כדוגמא דא, י', אלימלך. ה', נעמי. ו', מחלון. ה', רות: ואם ההוא גברא אזיל בארחין טבין, ויקיים האומאה דאומי, יהבו ליה כל טיבו דאחזיאו ליה, וכל מה דרווח בעלמא דין. ואם לאו. מה אמרת נשמתא קדישא. ערום יצאתי מבטן אמי וערום אשוב שמה. ומאי איהו ערום. משמא קדישא ידו"ד דאמינא: ת"ח, בשעתא דאתי ב"נ לעלמא, יהב ביה קב"ה שמיה בב"נ. ושמא אחרא מן שד יהודאי, דאיתקרי חול. ושמא אחרא. דאתקרי חשך: הה"ד, ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע. החיים: דא שם ידו"ד דקב"ה. ואת הטוב: זה השד יהודאי, דיהב ליה עושר בעלמא דין. ואת המות ואת הרע: אלין תרין מקטרגין רשעים טמאים, מזטרא דסמאל ונחש, מן שרו של ישמעאל ועשו: אם ב"נ יקיים האומאה דאומי, טוב. ואם לאו, יסתלק מניה י"ו, אשתארת ה' ה'. ובהאי שעתא, ה' עילאה מה אמרת. שובו שובו מדרכיכם הרעים, שהם הרשעים שאמרנו: ואם תבו הרי טב. ואם לאו, יסתלק ה' עילאה אם ו"י, ואתעביד הו"י. ומה היא אומרת. הוי גוי חוטא וגו'. ואם תבו מדאשתארת ביה ה' תתאה. הרי טב. ואם לאו, יתעביד הוי"ה. הה"ד, השיב אחור ימינו מפני אויב. ויתעבידו הרשעים שר עליהם: ובההוא זמנא, יתעבידו הרשעים אדונים להון, ומתעלה הטמא דאיהו מסטרא דשרו של עשו, על אלימלך ונעמי. ושרו של ישמעאל, על מחלון ורות. ובההיא שעתא אמרו, ה' אלקינו בעלונו אדונים זולתך: ובההיא שעתא, ויהי רעב בארץ. הארץ, דא גופא. ובההיא שעתאא, אם יתעסק בתורה הרי טב. ואם לאו, ייתי סמא"ל רכיב על נחש, לאלימלך. וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו. אזיל לאתתא נעמי, יהפף לה, ויעביד לה דתיחוב, ותהא בישא: אם אדם אתפרש מינה, הרי טב. כמא דאמר איוב, כדבר אחת הנבלות תדברי גם את הטוב נקבל מאת האלקים והרע לא נקבל. העצה דיהב לך הטמא, לא נקבל. ואם יקום עצת החטא כמו שאמרה היא, ויגנוב, או יעשה כל העבירות שבעולם, אח"כ יתלוהו על העץ וימות. הה"ד, וימותו גם שניהם מחלון וכליון. ונשארו ה"ה אלמנות: ותאמר נעמי, ומה היא אומרת. ו"י ו"י ו"ה. ועכ"ז נעמי אומרת, שובנה בנותי, שובו שובו בתשובה, העוד לי בנים במעי והיו לכם לאנשים, י"ו דאבתלקו. ערפה מסטרא דמסאבו, תשוב אל עמה ואל אלהיה. ורות דבקה עם נעמי, הה"ד אל אשר תלכי אלך: ואם תבו בתיובתא, ייתי אלימלך, וייתי מחלון. ואם תבו כולהו, ייתי שמא קדישא עילאה. ואם לא, ימותו. הה"ד ותצא מן המקום אשר היתה שמה ושתי כלותיה עמה, נפקו מגופא: בההיא שעתא איהי אסלת לנטרי ג"ע, למיעל בגנתא דעדן, דחיין לה לבר, ואזלת באתר דחשוכא. ותהום כל העיר עליה ותאמרנה הזאת נעמי. בההיא שעתא אמרת, אני מלאה הלכתי והיקם השיבני ה', שמא קדישא דהוה בי. הה"ד, וה' ענה בי, שמא קדישא דידו"ד, אסהיד בי כל חובין דעבידנא. בההיא שעתא ייתי נחש ונסיב לה לשפחה. בההיא שעתא אמרת, איכה היתה לזונה קריה נאמנה מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים: י"ו נשארו עני ודל, עני ורוכב על חמור. דל, עליה אתמר אשרי משכיל אל דא ביום רעה ימלטהו ה'. אם ישאר לו בן דאזיל בארחוהי דקב"ה, ואתעסק באורייתא, אפיק לו מן רעה. שהם מתפרדים בד' פנות העולם.
פרשת אחרי מאמר יעקב אשר פדה את אברהם
כתיב, כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם. יעקב לא הוה בעלמא, ואת אמר אשר פדה את אברהם: אלא ת"ח, בשעתא דאפילו לאברהם בנורא יקידתא, בקדמיתא הוו דיינין ליה לעילא, אמר קב"ה, כרסיא דילי. זילי ושזיבי לאברהם מן אור כשדים, שבשביל כבודי עביד מה דעביד: אמרו ליה מלאכי השרת, רבש"ע, גברא דיפוק מיניה ישמעאל, דיעבדין להו לישראל מה דיעבדין. אמר להו כן יפוק מיניה יצחק, דיושיט קדליה ע"ג מדבחא. אמרו ליה, הא עשו דנפיק מיניה דיחריב בי מקדשא. אמר, הא נפיק מיניה יעקב, דאיהו כורסיא שלימא. אמרו, הא ודאי בזכותא דיעקב ישתזיב. הה"ד, כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם.
פרשת אחרי מאמר חנניה מישאל ועזריה
ובשעתא דכפיתו לחנניה מישאל ועזריה, למרמי לגו אתון נורא יקידתא, פתח חנניה ואמר, ה' לי לא אירא מה יעשה לי אדם. ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי. פתח מישאל ואמר, כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם לא עתה יבוש יעקב ולאא עתה פניו יחורו כי בראותו ילדיו מעשה ידי וגו': ובההאי שעתא דנו דיניה לעילא, אמר הקב"ה, זה יאמר לה' אני, זה חנניה, שאמר ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי. וזה יקרא בשם יעקב, זה מישאל, שאמר כה אמר ה' אל בית יעקב וגו'. ובשם ישראל יכנה, זה עזריה, שאמר שמע ישראל: ת"ח, בשעתא דאמר מישאל, כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם, עבדו ליצנות בלישניהון. אמר קב"ה, כורסייא דילי, ההוא ליצנותא דעבדו, שזיב לון בדרגא דא, כמה דשזיבת לאברהם. ולא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו. בההיא שעתא, כל אינון דכפיתו לון, קטל לון שביבא דנורא: דניאל אמאי לא הוה עמהון. אמר בלביה, הא עבדו מיניה צלמא. ומלכא אמר, שמיה כשם אלוה דיליה, הה"ד, די שמיה בלטשאצר כשם אלהי. וכתיב פסילי אלהיהם תשרפון באש, וע"ד אתכסי מינייהו. וכי אדם יברח מן המלכות. אלא מלאכין הוו מכסין ליה: מה ראו חנניה מישאל ועזריה דיהבו גרמייהו לנורא. אלא ת"ח. יומא חד הוה דוד נחית להנות גופו לפני הנהר. והוה אמר, שמרה נפשי כי חסיד אני. אמרו ליה, ואתה חסיד. אמר להו, ולא חסיד אני, שידי מלוכלכות בשפיר ובשליא, ומטהר את הטהור, ומטמא את הטמא. ואני קם בחדוה בג' משמרות, כד"א חצות לילה אקום להודות לך. ואנא נאים כסוסיא בהבל א': ובחצות לילה, אקום להתעסק בתורה. ובמשמרה שלישית, אני מנגן עם המלאכים להקב"ה. הה"ד, ברן יחד כוכבי בוקר ויריעו כל בני אלקים. מאן אינון. מלאכין קדישין דאמרן שירה עמי בלילה. הה"ד, ובלילה שירה עמי תפלה לא -ל חיי: אמרו הצפרדעים, אנחנא עבידנא יתיר מינך בדיל קב"ה. אמר לון דוד, ומה עבדתון אתון יתיר מיני. אמרו ליה, דהוינן מוקדין גופנא בנורא בתנורא במצרים. ובשעתא דהוו מכפתין חנניה מישאל ועזריה, אמרו בלבייהו דנעביד כצפרדעים.
פרשת אחרי מאמר שלש משמרות הוי הלילה
תניא, שלש משמורות הוי הלילה, ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי. ת"ח, שלש משמרות אינון י"ב שעתי, ואתפלגון ד' לכל משמר. ובכל משמר, יושב הקב"ה ושואג כארי, ואומר אוי שהחרבתי את ביתי וכו': ת"ח, כדוגמא דאית משמרות ברקיעא, כך אית משמרות בארעא. ומאן אינון. משמרה שניה, כלבים צועקים. הה"ד, לעלוקה שתי בנות הב הב. והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה. ראשונה. חמור נוער. הה"ד, לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו: ועל דא בלעם בזה החמור ובאשתו, היה מתנבא. הה"ד, ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. אבל באוה"ע קם. וכי מטונף מן הטנופת, אתה מזכיר עם הטהור. אלא משה בטהרה. ובלעם בטומאה. וע"ז היה עושה מעשה אישות עם האתון.
פרשת אחרי מאמר כי יקרא קן צפור
כתיב כי יקרא קן צפור לפניך וגו'. ת"ח, קן: דא הוא גופא. בדרך: דאזיל באורחין טבין. בכל עץ: דא תורה, כד"א עץ חיים היא למחזיקים בה. או על הארץ: אלין אינון ישראל, דאתקרון ארץ, דמלמד להון אורייתא. אפרוחים: אלין אינון נערים גדולים, דיתעסקון באורייתא. או ביצים: אלין זעירין, דיוליף לון אל"ף בי"ת: והאם רובצת, אין אם אלא תורה. הה"ד, ואל תטוש תורת אמך. אם תרצה שתקח הבנים, שלח תשלח את האם, ואח"כ ואת הבנים תקח לך והארכת ימים: ד"א כי יקרא, כד"א ואם תלכו עמי קרי. והלכתי אף אני עמכם בקרי. ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם. מאן איהי שבע. דא שכינתא: בדרך: דא קבורת רחל, דאיהי קיימא בפרשת דרכים, ויבשר לה וינחם לה ולא צביאת לקבלא תנחומין. הה"ד, מאנה להנחם על בניה. ובשביל דאזלו עמו בקרי, גלה להון, ושכינתא גלתה עמהון: בכל עץ: דא יריחו. או על הארץ: דא ירושלם. אפרוחים: אלין כרובים דלעילא. או ביצים: אלין כרובים דלתתא. אנפי רברבי, ואנפי זוטרי: והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים לא תקח האם על הבנים שלח תשלח את האם. הה"ד, ובפשעיכם שולחה אמכם. ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארת ימים, בשביל דאימא אזלא ומנדדע מגוזלה ומקינה. ודא גרים לך אריכו דאנפין, שית יומין דלעילא, דירחמו על עלמא. הה"ד, ה" ה" אל רחום וחנוון ארך אפים ורב חסד ואמת. ואריך רוגזא מן אפין דאסתלקו בחוביהון דישראל. הה"ד, וראית את אחורי ופני לא יראו.