מדרש הנעלם
פרשת אחרי מאמר חצות לילה
דודי ירד לגנו לעורוגות הבושם לרעות בגנים וללקוט שושנים, ת"ח, כל השירים קדש, ושה"ש קדש קדשים. כנסת ישראל משבחת ליה לקב"ה, ואומרת דודי. הה"ד, דודי צח ואדום: ת"ח, בשעתא דיהא פלגות ליליא. איתער שתהובא חדא, ויעול תחות גדפי דתרנגולא, וקארי. ובההוא שעתא, קב"ה ירד אל גנו, דאיהו ג"ע עילאה, דאית ליה לקב"ה. ובההיא שעתא אתער ברנגולא דלעילא, ואמר, קומו כל אינון דשינתא בחוריהון, הא שעתא איהו לאתחברא איילתא בבעלה. זכאה איהו כל ב"נ דיקום בפלגות ליליא לאתעסקא באורייתא. דקב"ה וכל צדיקייא אציתו לקליה. הה"ד היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעיני: ובהאי שעתא, מאן דאתעסק באורייתא, איתרא עליה חד חוטא דחסד. ובהאי שעתא, קב"ה ירד לגנו. למי ירד. לערוגות הבושם. ומאן אינון ערוגות הבושם. הה"ד בשמים ראש. ומאן אינון. צדיקים: לרעות בגנים, בגן עדן דלעילא, וגן עדן דלתתא, דאיקרי העולם הזה, והעולם הבא. ללקוט שושנים, מאן אינון שושנים. אלין צדיקייא דאתעסקו באורייתא, ואינון דמרחשן אורייתא בשפוותייהו. הה"ד שושנים, אל תקרי שושנים, אלא ששונים, שאפילו בקבר רוחשות תורה.
פרשת אחרי מאמר למה מתים לפני זמנם
א"ל, וכי לאינון דאתעסקי באורייתא קטיל לון קודם זמנם, ואינון צדיקים דלא חבו. ת"ח, ירבעם בשעתא דהוה ינוקא, הוה זכאי, ולא הוה ליה חובה. אמר הקב"ה למלאך המות, זיל ואייתי לירבעם בן נבט: בההוא שעתא אמרו מלאכי השרת, ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ, מה דשמך איהו אדיר ביה, והוא צדיק, אנח ליה, ועל זכותא דיליה ייתי שפע לנא. אמר להון קב"ה, אי רעוא דילכון דאשבוק ליה, אנא שביק ליה: ובתר כן נפק לתרבות רעה, ועביד תרי עגלי דדהבא, וחטא והחטיא את ישראל. אמר להון קב"ה, הרי כל שפע דהוה יהיב לכון, אתהפך לכון בזוהמא, לא הוה טב לכון דתייתי ליה הכא בשעתא דהוה זכאי, והוה אוליף ליה מטטרו"ן אורייתא. בשעתא ההיא, פתחו כלהו ואמרו, צדיק אתה ה' וישר משפטיך. וע"ד קב"ה ירד לגנו ללקוט שושנים.
פרשת אחרי מאמר שמות מ"ב וע"ב ונש"ב שבק"ש ורמ"ח תיבין
פתח ינוקא ואמר, עמי מ העשיתי לך ומה הלאיתיך ענה בי. קב"ה בחביבותא דאית ליה עם ישראל, קרא להון עמי. מה עשיתי לך, למה עשיתי לך. אלא דתזלין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, ותסהידו בי דאנא אחד, הה"ד ה' אחד: תבהידו דאנא חד, ומתעלה על שמא דמ"ב תיבין, דאינון בפרשת ק"ש, מן ואהבת עד והיה. ותעבידו ליחדני עלייכו. ואיהו שמא כדוגמא שמא דמ"ב שמהן: ובשמא דע"ב תיבין, דאית בפרשת ק"ש, מן והיה עד ושמתם. ובשמא דחמשין תיבין, מן ושמתם ע"ס פרשתא, כחושבן שערי בינה. ובשמא דע"ב, מן ויאמר עד סוף הפרשה: ואינון ארבע פרשיין, עם י"ב תיבין דאית בקריאת שמע, תרין יחודין עילאין, יתעבידו כלהו מאתן וארבעין ותמניא, כחושבן רמ"ח אברים. וכל אינש דיקרי ק"ש כדקא יאות, כל תיבה ותיבה משפיע בכל אבר ואבר דיליה. ואי איניש לא יקרי ק"ש ביממא ובליליא, כל אבר ואבר דיליה יתמלי מן רוח רעה, ומכל מלין ומרעין בישין דעלמא: אמר ינוקא, תלת תיבין אינון, דחסרין מן ק"ש, מן רמ"ח תיבין, ובמה אשתלימו. אמר, אנא שמענא מאבא, עם ה' אלקיכם אמת שהש"ץ חוזר בקול: פתח סבא דינוקא ואמר, עיר קטנה ואנים בה מעט וגו', ומצא בה ילד מסכן חכם וגו', ת"ח, עיר קטנה, דא תיבת נח. ואנשים בה מעט, אלו אשתו ובניו ונשי בניו, וחיות ועופות ובהמות. ובא אליה מלך גדול וסבב אותה, זה יצר הרע. ומצא בה איש מסכן וחכם, דא נח. ומלט הוא את העיר בחכמתו.
פרשת אחרי מאמר ג' סעודות שבשבת
סעודתי דשבת בכל אינון אוכלוסין עילאין. ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לד'. היום לא תמצאוהו בשדה. תלת זמנין היום, כחושבן תלת סעודתי, באתקריאו ענג. ומהו ענג. הה"ד וקראת לשבת ענ"ג. ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. ובחשבון תלת גלויות, שאמר משה כנגדן אהי"ה אהי"ה אהי"ה תלת זמנין. אנא אהיה עמכון בגלותא קדמאה, הדא הוא דאמרו, גלו למצרים שכינה עמהם. ואנא אהיה עמכון בגלותא תניינא, הה"ד, גלו לבבל שכינה עמהם. ואנא אהיה עמכון בגלותא תליתאה, הה"ד גלו ליון שכינה עמהם. איהי רביעאה לא גילה להון, אלא אני ה' בעתה אחישנה. זכו אחישנה, לא זכו בעתה. אמר ר' פנחס, רצה הקב"ה לנסות את ישראל וכו'. ת"ח, אם ישיבו לא נשארו בגלות יום א' שלם. אמר ליה בחשאי, מהו יום א'. זהו שאמר, הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה וגו'. אם תבו בתיובתא, יצאו לזמן היום שאמר הנביא. ואם לא עת האסף המקנה, השקו הצאן ולכו רעו. בספרא דרב המנונא סבאא, אם לא תבו בתיובתא, לא יפקון עד דישתלים שמא דקב"ה ידו"ד: ד"א, ישראל נמשלו ליונה, והכנפים למצות, כמו בשעה שהיונה יש לה כנפים, והכנפים שלימים, לא יש עוף בעולם שיקחה. כך ישראל, בשעה שהם שלמים במצות, לא יש בכל העולם מי שיוכל להם. כמו שהוא כתוב בפ' בלעם, מה אקוב לא קבה אל ומה אזעום לא זעם ה'. ואח"כ זנו אחרי אלהיהם, ויחר אף ה' בהם: ועל דא, ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם. ומהו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. זהו רק רע כל היום, וזהו רע יאמר וגו': ועל דא וראית את אחורי. הה"ד, השיב אחור ימינא. וכתיב, אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם וגו'. וע"ד בשעה שישראל היו בלב שלם לפני ה'. מה היה. פנים בפנים דבר ה'. ואם לאו, בסטרא דאחוריים. וזהו העריות. הה"ד ערות אביך וערות אמך לא תגלה.
פרשת אחרי מאמר פנים כלפי מטה ואחורים כלפי מעלה
ויש אחור מן קדושה. הה"ד, אחר"י ה' ילכו כאריה ישאג. ואתקרי פנים לגבי מטה, ואחור לגבי מעלה. ואתקרי חול לגבי מעלה, וקודש לגבי מטה: וזה בקש משה לידע, זה שהיה פנים לגבי מעלה. ואמר ליה, כי לא יראני האדם וחיץ. ואח"כ בקש שיתן נשמה לישראל מן הפנים שהם למטה, ונקראו אחורים לגבי מעלה. ואמר ליה, וראית את אחורי. אתה תראה והם לא יראו, ולא אמר לא תראה: ת"ח, בחובא דאדם קדמאה, אבדו הפנים עילאין. ובחובא דעגל, פנים תתאין, דאתקרי אחור לגבי עילא. ובכל גלות וגלות אבדו. ואיהו רזא רברבא, וכל דא נרמז בשם ידו"ד. י', פנים עילאין. ה', אחור לגבי י', ופנים לגבי ו'. ו', אחור לגבי ה' עילאה. ופנים לגבי ה', תתאה. ה', אחור לגבי ו', ופנים לגבי רזא דלתתא: ומאי איהו ידו"ד, דאתקרי אחור לגבי ידו"ד דלעילא, ודא המבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים. ידו"ד דלעילא, אדם עילאה. ידו"ד דלתתא, אדם תניינא. ואית דאיהו תליתאה, אקרי אחור, לגבי שמא תניינא. וכמא תניינא איהו פנים לגבי דא. ודא הוא המבדיל בין קדש לחול. ואינון תלת, בחושבן אהי"ה אהי"ה אהי"ה תלת זמנין.
פרשת אחרי מאמר ב' ג' סעודות שבשבת
ד"א ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו בשדה. האי קרא אוקמוה חבריא, תחות כפתור עילאה, כפתור די ממנא בכ"ב אתוון. בעיזקא דלעילא, לקטין תרין סטרין, חד עיזקא. וההוא עיזקא איהו בריבועא לארבע סטרי עלמא: אחידן האי עיזקא מהאי סטרא ומהאי סטרא, דא לימינא, ודא לשמאלא. ההוא דימינא סלקא דרישא, וכד איהו זקפא, נטיל עמיה שית מאה אלף גוברין גברין, אחידן סייפין על ירכין. הה"ד, כשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף. וההוא דשמאלא סלקא לבתר כן, וכד איהו זקפא, נטיל עמיה שית מאה אלף מארי דגדפין, אנפין דרחמי. ומתחלפין דימינא בשמאלא, ודשמאלא בימינא: זקפאן לעילא, עד דאמטו לחד כהנא, דגלי מיומא דאתברי, עלמא. כד מטו תמן, נפיק ההוא כהנא רבא, וקא מברך לההוא כפתור. כיון דקא מתברכא מתמן, מגו עתיקא סבא דסבין סיבתא דכל סיבתין, נפיק טלא דבדולחא, ונגיד לההוא ראש דכהנא, ואיהו אמלי להאי כפתור, כיון דאתמלייא, אתמלייא בשית סטרין, לשית יומין דשבתא: כד נחית מסטרא דשמאלא, ואקריש לההוא בדולחא, אתעביד כגוונא דבדולחא דאבן טבא. וכלהו אוכלוסין אתזנו מניה בכל יומא, ומנהון בליליא. אינון דיממא אכלי בגוונא חד, ואינון דליליא אכלי בגוונא אחרא. אינון דליליא אקרון מתברי טורין וטנרין, אלין לקטין מפלגות דליליא עד דיתתקף שמשא, כיון דאתא שמשא לא לקטי. אינון דיממא, אקרון ילידי ביתא, טמירי היכלא. לא לקטי אלא בצפרא. כיון דאתי צפרא, לקטי כל חד וחד כדקא חזי ליה. אחרנין אית דלקטי לעידן רמשא, וכל חד וחד כדקא חזי ליה: אינון דלילא, עלייהו כתיב ובבקר היתה שכבת הטל. אלין אינון נזלי טלא דמנא לתתאי, מחולקא דילהון. האי מנא לא הוה ליה גוון, ולא אגליד. אינון דצפרא, עלייהו כתיב, בבקר זרע את זרעך. אלין הוי נזלי טלא דמנא לתתאי, ויהבי גוון לההוא מנא, ומתקא ודובשא: אינון דרמשא, עלייהו כתיב, ערב וידעתם. ואינון דליליא, הוו נזלי בזמנא חדא מסטרא דאלין. מאן דאשאר מניה עד צפרא, כתיב, וירם תולעים ויבאש: תלת סטרין גליפין הכא, לקביל תלת, היו"ם היו"ם היו"ם. תלת ההי"ן, ה' ה' ה', ולכולהו ההי"ן, תלת תלת אתוון, ואתעבידו תרין עשר, כחושבן תרי עשר שעתי דיממא, וכלהו חד, וכלהו יום. תלת שבתי אינון, כלהון יומא חד, שבתא דליליא, שבתא דיממא, שבתא דרמשא. לקבלהון תלת סעודתי, סעודתא דליליא, סעודתא דיממא, סעודתא דרמשא: סעודתא דליליא, עד לא אתקדש יומא, מתתקני אוכלוסים כלהו תלת קשירין, עאלין גו נהרי דאפרסמונא, אתסחיין בתסירו דוורדי גליפן, מתעברן גו נהר דינור, וסלקין מתמן בקומי. כיון דסלקין לסטר חוורא, אתסחיין אינון וורדין. סהדו סהדין דשבת בראשית. כלהון דליליא קדישין. לסטר חד לשית שית סטרין: כד בעא יומא לאתקדשא, קל שופרא אתנגיד מלעילא לתתא, וההוא קלא חולקא דעמא דישראל איהו. בגין דלית קדושא בר כד אשתמע ההוא קלא. וכדין ידיע דאתקדש יומא: סנדלפון נזירא פרישא, אתעטרא בעטרוי גליפין, רשימאן באתוון דאקרי גלגולא דחד ותרין ותלת ארבע וחמש ושית, ואינון אתוון אי"ק בכ"ר גל"ש דמ"ת הנ"ך וכו': כדין בוא"ל, רב אסון דאקרי רפאל, אל נא רפא נא, בעותא דקאמר מהימנא דמארוי, ואתר דא אסי למרים. נ"א נ"א הוא בוא"ל, באתוון רשימאן דאל"ף דל"ת נו"ן יו"ד. בי"ת וא"ו אל"ף למ"ד, דא הוא בוא"ל. האי רבס אסוון אסי לכלהו אוכלוסי, ומעבר מנייהו זיוא דחשוכא, דהוה מקרבא גבייהו שאר יומי: בההוא שעתא מתערי תרין רוחין עילאין, חד מסטרא דאור וחד מסטרא דחשך. ואינון מיכאל גבריא"ל, מתגלפאן לשתין רבוא אוכלסין, דשלטן בההוא ליליא. ואתעתדן חד לימינא וחד לשמאלא, לכל חד וחד פתורי אתתקנן. בתר דאתחזון כל פתורי דלתתא בהיכלא ידיעא: כל אוכלוסין דלעילא, אית לון דוכתין פרישן באי ליליא. וכל חד רב ויקירא בדוכתיה, על כל שאר חילוי, ואינון חיילין ממנן תחות ידוי. מאינון חילוי, מתפרשן תרין עילאין די בהו, ונטלי פתורא חד מימינא וחד משמאלא, וכל פתורא דלא אתקרב בין תרין אלין, לאו איהו פתורא דשבתא, ולאו איהו פתורא דקמי מלכא קדישא: וכד אינון אתתא ובעלה בחדווה, כדין ההוא פתורא מתעטרא. כד אתקריב ההוא פתורא, בשית נהמי דההוא מנא בההוא סטרא. ושית נהמי דההוא מנא בהאי סטרא. דא איהו פתורה דמתעטרא בעטרוי: אינון תרין דנטליןפתורא, אצטריכו לנטרא פתורא, דלא יתערבו נהמי שית דהאי סטרא, ושית דהאי סטרא. כיון דהאי פתורא, אתקריב קמי ההוא רב ועילאה מינייהו,כדין נטיל חד מהאי סטרא, וחד מהאי סטרא, וקא מברכא עלייהו. כל חד אמר לאוכלסוי, זה השולחן אשר לפני ה'. הכין ז"ה תרין עשר: על כל פתורא ופתורא, אתמנן תלת סרכין, ורוחא עילאה עלייהו, וההוא רוחא חדי בההוא חדוה, והוא אוריא"ל. ועם כל אוכלוסין דיליה אזיל, על כל אינון פתורין: שתין ממנן, טעמין טעמא על כל חד וחד, ואומר המוציא, ומברך להקב"ה. ומאן דטעים בתיאובתא, הכי איתוסף חילא בתיאובתא עילאה. ההוא רוחא דקא שלטא עלייהו, שסלקא נהירו בחדווה: ות"ח, כדוגמא דאינון מלאכים, דאינון שדין יהודאין, דאכלין בדוגמא דבר נש. כך אית אחרנין עילאה לעילא לעילא, ואינון אכלין ושתין מאור דשכינתא דאינון נהנין. ודא הוא דאמרו, צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהן, ונהנין מאור השכינה. ודא האכילה ודאית: חד את נהיר לעילא לעילא,ואיהי את י'. האי את נהיר, ואנהיר כל אוכלוסין, ואיהי לא ידיע, ולא אתגלייא. תחות האי, אתנהרן חמש אתוון, ופרישן על כלהו אוכלוסין, ואינון אלקי"ם. אתגלגלא את א', ושרייא על אוכלסא חד. וכן כולם: ות"ח, ביומא דא דשבתא, בעי ב"נ למחדי ביממא ובלילייא, ובעי לתקנא פתורא, ויעביד חידו לעילאין ותתאין: ות"ח, כד אתי ב"נ מבי כנישתא, יהכון עמיה מלאכין קדישין מהאי גיסא, ומלאכין מהאי גיסא, ושכינתא על כלהון, כאימא על בנין. ובהאי שעתא, יפול מצדך אלף ורבבה מימינך וגו', רק בעיניך תביט וגו', כי אתה ה' מחסי וגו', לא תאונה אליך רעה וגו': כל דא, אם איניש יעיל לבייתיה בחדווא, ויקבל אושפיזין בחדווא. וכד אתי שכינתא ומלאכין, ויחזו שרגא נהרא, ופתורא מתתקנא, ואיניש ואיתתיה בחדוה, האי שעתא שכינתא אמרת, זה שלי הוא, ישראל אשר בך אתפאר: ואם לאו, שכינתא אזלת, ומלאכין עמה, וייתי יצר הרע עם חיליה, ואתחברו עמהון, ויאמר זה שלי הוא, ומן חיילין דילי. ומיד שורה עליו ומטמאתו, ויסתלק י"ה, מן איש ואשה, וישתאר אשא עם אשא. ומאכלו טמא. וע"ד, ואל תתאו למטעמותיו של רע עין. ודאי פתורא דיליה היא מלאה קי"א צוא"ה. ואין צואה, אלא יצר הרע, שהוא טמא: וע"ד הבא ליטהר מסייעין אותו. בא לטמא פתחין לו. ות"ח, מלאכין קדישין, ומלאכין מסאבין, אזלין עם ב"נ בכל אתר דאזיל. אם ב"נ זכאה הוא, אזדווגו ליה מלאכין קדישין, וינטרון ליה בכל אתרא דאזיל, הה"ד כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך: ואם לאו, יסתלקון מניה מלאכין קדישין, וישלטון עליה מלאכין מסאבין, ואנהיגו לי לגיהנם. ובהאי שעתא, קראתי ואין עונה בשעת דחקו. ובשעתא דשליט עליה רוח מסאבא, או מרעין, או שלטין עליה אוה"ע, סכותה בענן לך מעבור תפלה. וגם תפלתו תועבה.
פרשת אחרי מאמר חצות לילה
דודי ירד לגנו לעורוגות הבושם לרעות בגנים וללקוט שושנים, ת"ח, כל השירים קדש, ושה"ש קדש קדשים. כנסת ישראל משבחת ליה לקב"ה, ואומרת דודי. הה"ד, דודי צח ואדום: ת"ח, בשעתא דיהא פלגות ליליא. איתער שתהובא חדא, ויעול תחות גדפי דתרנגולא, וקארי. ובההוא שעתא, קב"ה ירד אל גנו, דאיהו ג"ע עילאה, דאית ליה לקב"ה. ובההיא שעתא אתער ברנגולא דלעילא, ואמר, קומו כל אינון דשינתא בחוריהון, הא שעתא איהו לאתחברא איילתא בבעלה. זכאה איהו כל ב"נ דיקום בפלגות ליליא לאתעסקא באורייתא. דקב"ה וכל צדיקייא אציתו לקליה. הה"ד היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעיני: ובהאי שעתא, מאן דאתעסק באורייתא, איתרא עליה חד חוטא דחסד. ובהאי שעתא, קב"ה ירד לגנו. למי ירד. לערוגות הבושם. ומאן אינון ערוגות הבושם. הה"ד בשמים ראש. ומאן אינון. צדיקים: לרעות בגנים, בגן עדן דלעילא, וגן עדן דלתתא, דאיקרי העולם הזה, והעולם הבא. ללקוט שושנים, מאן אינון שושנים. אלין צדיקייא דאתעסקו באורייתא, ואינון דמרחשן אורייתא בשפוותייהו. הה"ד שושנים, אל תקרי שושנים, אלא ששונים, שאפילו בקבר רוחשות תורה.
פרשת אחרי מאמר למה מתים לפני זמנם
א"ל, וכי לאינון דאתעסקי באורייתא קטיל לון קודם זמנם, ואינון צדיקים דלא חבו. ת"ח, ירבעם בשעתא דהוה ינוקא, הוה זכאי, ולא הוה ליה חובה. אמר הקב"ה למלאך המות, זיל ואייתי לירבעם בן נבט: בההוא שעתא אמרו מלאכי השרת, ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ, מה דשמך איהו אדיר ביה, והוא צדיק, אנח ליה, ועל זכותא דיליה ייתי שפע לנא. אמר להון קב"ה, אי רעוא דילכון דאשבוק ליה, אנא שביק ליה: ובתר כן נפק לתרבות רעה, ועביד תרי עגלי דדהבא, וחטא והחטיא את ישראל. אמר להון קב"ה, הרי כל שפע דהוה יהיב לכון, אתהפך לכון בזוהמא, לא הוה טב לכון דתייתי ליה הכא בשעתא דהוה זכאי, והוה אוליף ליה מטטרו"ן אורייתא. בשעתא ההיא, פתחו כלהו ואמרו, צדיק אתה ה' וישר משפטיך. וע"ד קב"ה ירד לגנו ללקוט שושנים.
פרשת אחרי מאמר שמות מ"ב וע"ב ונש"ב שבק"ש ורמ"ח תיבין
פתח ינוקא ואמר, עמי מ העשיתי לך ומה הלאיתיך ענה בי. קב"ה בחביבותא דאית ליה עם ישראל, קרא להון עמי. מה עשיתי לך, למה עשיתי לך. אלא דתזלין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, ותסהידו בי דאנא אחד, הה"ד ה' אחד: תבהידו דאנא חד, ומתעלה על שמא דמ"ב תיבין, דאינון בפרשת ק"ש, מן ואהבת עד והיה. ותעבידו ליחדני עלייכו. ואיהו שמא כדוגמא שמא דמ"ב שמהן: ובשמא דע"ב תיבין, דאית בפרשת ק"ש, מן והיה עד ושמתם. ובשמא דחמשין תיבין, מן ושמתם ע"ס פרשתא, כחושבן שערי בינה. ובשמא דע"ב, מן ויאמר עד סוף הפרשה: ואינון ארבע פרשיין, עם י"ב תיבין דאית בקריאת שמע, תרין יחודין עילאין, יתעבידו כלהו מאתן וארבעין ותמניא, כחושבן רמ"ח אברים. וכל אינש דיקרי ק"ש כדקא יאות, כל תיבה ותיבה משפיע בכל אבר ואבר דיליה. ואי איניש לא יקרי ק"ש ביממא ובליליא, כל אבר ואבר דיליה יתמלי מן רוח רעה, ומכל מלין ומרעין בישין דעלמא: אמר ינוקא, תלת תיבין אינון, דחסרין מן ק"ש, מן רמ"ח תיבין, ובמה אשתלימו. אמר, אנא שמענא מאבא, עם ה' אלקיכם אמת שהש"ץ חוזר בקול: פתח סבא דינוקא ואמר, עיר קטנה ואנים בה מעט וגו', ומצא בה ילד מסכן חכם וגו', ת"ח, עיר קטנה, דא תיבת נח. ואנשים בה מעט, אלו אשתו ובניו ונשי בניו, וחיות ועופות ובהמות. ובא אליה מלך גדול וסבב אותה, זה יצר הרע. ומצא בה איש מסכן וחכם, דא נח. ומלט הוא את העיר בחכמתו.
פרשת אחרי מאמר ג' סעודות שבשבת
סעודתי דשבת בכל אינון אוכלוסין עילאין. ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לד'. היום לא תמצאוהו בשדה. תלת זמנין היום, כחושבן תלת סעודתי, באתקריאו ענג. ומהו ענג. הה"ד וקראת לשבת ענ"ג. ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. ובחשבון תלת גלויות, שאמר משה כנגדן אהי"ה אהי"ה אהי"ה תלת זמנין. אנא אהיה עמכון בגלותא קדמאה, הדא הוא דאמרו, גלו למצרים שכינה עמהם. ואנא אהיה עמכון בגלותא תניינא, הה"ד, גלו לבבל שכינה עמהם. ואנא אהיה עמכון בגלותא תליתאה, הה"ד גלו ליון שכינה עמהם. איהי רביעאה לא גילה להון, אלא אני ה' בעתה אחישנה. זכו אחישנה, לא זכו בעתה. אמר ר' פנחס, רצה הקב"ה לנסות את ישראל וכו'. ת"ח, אם ישיבו לא נשארו בגלות יום א' שלם. אמר ליה בחשאי, מהו יום א'. זהו שאמר, הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה וגו'. אם תבו בתיובתא, יצאו לזמן היום שאמר הנביא. ואם לא עת האסף המקנה, השקו הצאן ולכו רעו. בספרא דרב המנונא סבאא, אם לא תבו בתיובתא, לא יפקון עד דישתלים שמא דקב"ה ידו"ד: ד"א, ישראל נמשלו ליונה, והכנפים למצות, כמו בשעה שהיונה יש לה כנפים, והכנפים שלימים, לא יש עוף בעולם שיקחה. כך ישראל, בשעה שהם שלמים במצות, לא יש בכל העולם מי שיוכל להם. כמו שהוא כתוב בפ' בלעם, מה אקוב לא קבה אל ומה אזעום לא זעם ה'. ואח"כ זנו אחרי אלהיהם, ויחר אף ה' בהם: ועל דא, ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם. ומהו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. זהו רק רע כל היום, וזהו רע יאמר וגו': ועל דא וראית את אחורי. הה"ד, השיב אחור ימינא. וכתיב, אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם וגו'. וע"ד בשעה שישראל היו בלב שלם לפני ה'. מה היה. פנים בפנים דבר ה'. ואם לאו, בסטרא דאחוריים. וזהו העריות. הה"ד ערות אביך וערות אמך לא תגלה.
פרשת אחרי מאמר פנים כלפי מטה ואחורים כלפי מעלה
ויש אחור מן קדושה. הה"ד, אחר"י ה' ילכו כאריה ישאג. ואתקרי פנים לגבי מטה, ואחור לגבי מעלה. ואתקרי חול לגבי מעלה, וקודש לגבי מטה: וזה בקש משה לידע, זה שהיה פנים לגבי מעלה. ואמר ליה, כי לא יראני האדם וחיץ. ואח"כ בקש שיתן נשמה לישראל מן הפנים שהם למטה, ונקראו אחורים לגבי מעלה. ואמר ליה, וראית את אחורי. אתה תראה והם לא יראו, ולא אמר לא תראה: ת"ח, בחובא דאדם קדמאה, אבדו הפנים עילאין. ובחובא דעגל, פנים תתאין, דאתקרי אחור לגבי עילא. ובכל גלות וגלות אבדו. ואיהו רזא רברבא, וכל דא נרמז בשם ידו"ד. י', פנים עילאין. ה', אחור לגבי י', ופנים לגבי ו'. ו', אחור לגבי ה' עילאה. ופנים לגבי ה', תתאה. ה', אחור לגבי ו', ופנים לגבי רזא דלתתא: ומאי איהו ידו"ד, דאתקרי אחור לגבי ידו"ד דלעילא, ודא המבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים. ידו"ד דלעילא, אדם עילאה. ידו"ד דלתתא, אדם תניינא. ואית דאיהו תליתאה, אקרי אחור, לגבי שמא תניינא. וכמא תניינא איהו פנים לגבי דא. ודא הוא המבדיל בין קדש לחול. ואינון תלת, בחושבן אהי"ה אהי"ה אהי"ה תלת זמנין.
פרשת אחרי מאמר ב' ג' סעודות שבשבת
ד"א ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו בשדה. האי קרא אוקמוה חבריא, תחות כפתור עילאה, כפתור די ממנא בכ"ב אתוון. בעיזקא דלעילא, לקטין תרין סטרין, חד עיזקא. וההוא עיזקא איהו בריבועא לארבע סטרי עלמא: אחידן האי עיזקא מהאי סטרא ומהאי סטרא, דא לימינא, ודא לשמאלא. ההוא דימינא סלקא דרישא, וכד איהו זקפא, נטיל עמיה שית מאה אלף גוברין גברין, אחידן סייפין על ירכין. הה"ד, כשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף. וההוא דשמאלא סלקא לבתר כן, וכד איהו זקפא, נטיל עמיה שית מאה אלף מארי דגדפין, אנפין דרחמי. ומתחלפין דימינא בשמאלא, ודשמאלא בימינא: זקפאן לעילא, עד דאמטו לחד כהנא, דגלי מיומא דאתברי, עלמא. כד מטו תמן, נפיק ההוא כהנא רבא, וקא מברך לההוא כפתור. כיון דקא מתברכא מתמן, מגו עתיקא סבא דסבין סיבתא דכל סיבתין, נפיק טלא דבדולחא, ונגיד לההוא ראש דכהנא, ואיהו אמלי להאי כפתור, כיון דאתמלייא, אתמלייא בשית סטרין, לשית יומין דשבתא: כד נחית מסטרא דשמאלא, ואקריש לההוא בדולחא, אתעביד כגוונא דבדולחא דאבן טבא. וכלהו אוכלוסין אתזנו מניה בכל יומא, ומנהון בליליא. אינון דיממא אכלי בגוונא חד, ואינון דליליא אכלי בגוונא אחרא. אינון דליליא אקרון מתברי טורין וטנרין, אלין לקטין מפלגות דליליא עד דיתתקף שמשא, כיון דאתא שמשא לא לקטי. אינון דיממא, אקרון ילידי ביתא, טמירי היכלא. לא לקטי אלא בצפרא. כיון דאתי צפרא, לקטי כל חד וחד כדקא חזי ליה. אחרנין אית דלקטי לעידן רמשא, וכל חד וחד כדקא חזי ליה: אינון דלילא, עלייהו כתיב ובבקר היתה שכבת הטל. אלין אינון נזלי טלא דמנא לתתאי, מחולקא דילהון. האי מנא לא הוה ליה גוון, ולא אגליד. אינון דצפרא, עלייהו כתיב, בבקר זרע את זרעך. אלין הוי נזלי טלא דמנא לתתאי, ויהבי גוון לההוא מנא, ומתקא ודובשא: אינון דרמשא, עלייהו כתיב, ערב וידעתם. ואינון דליליא, הוו נזלי בזמנא חדא מסטרא דאלין. מאן דאשאר מניה עד צפרא, כתיב, וירם תולעים ויבאש: תלת סטרין גליפין הכא, לקביל תלת, היו"ם היו"ם היו"ם. תלת ההי"ן, ה' ה' ה', ולכולהו ההי"ן, תלת תלת אתוון, ואתעבידו תרין עשר, כחושבן תרי עשר שעתי דיממא, וכלהו חד, וכלהו יום. תלת שבתי אינון, כלהון יומא חד, שבתא דליליא, שבתא דיממא, שבתא דרמשא. לקבלהון תלת סעודתי, סעודתא דליליא, סעודתא דיממא, סעודתא דרמשא: סעודתא דליליא, עד לא אתקדש יומא, מתתקני אוכלוסים כלהו תלת קשירין, עאלין גו נהרי דאפרסמונא, אתסחיין בתסירו דוורדי גליפן, מתעברן גו נהר דינור, וסלקין מתמן בקומי. כיון דסלקין לסטר חוורא, אתסחיין אינון וורדין. סהדו סהדין דשבת בראשית. כלהון דליליא קדישין. לסטר חד לשית שית סטרין: כד בעא יומא לאתקדשא, קל שופרא אתנגיד מלעילא לתתא, וההוא קלא חולקא דעמא דישראל איהו. בגין דלית קדושא בר כד אשתמע ההוא קלא. וכדין ידיע דאתקדש יומא: סנדלפון נזירא פרישא, אתעטרא בעטרוי גליפין, רשימאן באתוון דאקרי גלגולא דחד ותרין ותלת ארבע וחמש ושית, ואינון אתוון אי"ק בכ"ר גל"ש דמ"ת הנ"ך וכו': כדין בוא"ל, רב אסון דאקרי רפאל, אל נא רפא נא, בעותא דקאמר מהימנא דמארוי, ואתר דא אסי למרים. נ"א נ"א הוא בוא"ל, באתוון רשימאן דאל"ף דל"ת נו"ן יו"ד. בי"ת וא"ו אל"ף למ"ד, דא הוא בוא"ל. האי רבס אסוון אסי לכלהו אוכלוסי, ומעבר מנייהו זיוא דחשוכא, דהוה מקרבא גבייהו שאר יומי: בההוא שעתא מתערי תרין רוחין עילאין, חד מסטרא דאור וחד מסטרא דחשך. ואינון מיכאל גבריא"ל, מתגלפאן לשתין רבוא אוכלסין, דשלטן בההוא ליליא. ואתעתדן חד לימינא וחד לשמאלא, לכל חד וחד פתורי אתתקנן. בתר דאתחזון כל פתורי דלתתא בהיכלא ידיעא: כל אוכלוסין דלעילא, אית לון דוכתין פרישן באי ליליא. וכל חד רב ויקירא בדוכתיה, על כל שאר חילוי, ואינון חיילין ממנן תחות ידוי. מאינון חילוי, מתפרשן תרין עילאין די בהו, ונטלי פתורא חד מימינא וחד משמאלא, וכל פתורא דלא אתקרב בין תרין אלין, לאו איהו פתורא דשבתא, ולאו איהו פתורא דקמי מלכא קדישא: וכד אינון אתתא ובעלה בחדווה, כדין ההוא פתורא מתעטרא. כד אתקריב ההוא פתורא, בשית נהמי דההוא מנא בההוא סטרא. ושית נהמי דההוא מנא בהאי סטרא. דא איהו פתורה דמתעטרא בעטרוי: אינון תרין דנטליןפתורא, אצטריכו לנטרא פתורא, דלא יתערבו נהמי שית דהאי סטרא, ושית דהאי סטרא. כיון דהאי פתורא, אתקריב קמי ההוא רב ועילאה מינייהו,כדין נטיל חד מהאי סטרא, וחד מהאי סטרא, וקא מברכא עלייהו. כל חד אמר לאוכלסוי, זה השולחן אשר לפני ה'. הכין ז"ה תרין עשר: על כל פתורא ופתורא, אתמנן תלת סרכין, ורוחא עילאה עלייהו, וההוא רוחא חדי בההוא חדוה, והוא אוריא"ל. ועם כל אוכלוסין דיליה אזיל, על כל אינון פתורין: שתין ממנן, טעמין טעמא על כל חד וחד, ואומר המוציא, ומברך להקב"ה. ומאן דטעים בתיאובתא, הכי איתוסף חילא בתיאובתא עילאה. ההוא רוחא דקא שלטא עלייהו, שסלקא נהירו בחדווה: ות"ח, כדוגמא דאינון מלאכים, דאינון שדין יהודאין, דאכלין בדוגמא דבר נש. כך אית אחרנין עילאה לעילא לעילא, ואינון אכלין ושתין מאור דשכינתא דאינון נהנין. ודא הוא דאמרו, צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהן, ונהנין מאור השכינה. ודא האכילה ודאית: חד את נהיר לעילא לעילא,ואיהי את י'. האי את נהיר, ואנהיר כל אוכלוסין, ואיהי לא ידיע, ולא אתגלייא. תחות האי, אתנהרן חמש אתוון, ופרישן על כלהו אוכלוסין, ואינון אלקי"ם. אתגלגלא את א', ושרייא על אוכלסא חד. וכן כולם: ות"ח, ביומא דא דשבתא, בעי ב"נ למחדי ביממא ובלילייא, ובעי לתקנא פתורא, ויעביד חידו לעילאין ותתאין: ות"ח, כד אתי ב"נ מבי כנישתא, יהכון עמיה מלאכין קדישין מהאי גיסא, ומלאכין מהאי גיסא, ושכינתא על כלהון, כאימא על בנין. ובהאי שעתא, יפול מצדך אלף ורבבה מימינך וגו', רק בעיניך תביט וגו', כי אתה ה' מחסי וגו', לא תאונה אליך רעה וגו': כל דא, אם איניש יעיל לבייתיה בחדווא, ויקבל אושפיזין בחדווא. וכד אתי שכינתא ומלאכין, ויחזו שרגא נהרא, ופתורא מתתקנא, ואיניש ואיתתיה בחדוה, האי שעתא שכינתא אמרת, זה שלי הוא, ישראל אשר בך אתפאר: ואם לאו, שכינתא אזלת, ומלאכין עמה, וייתי יצר הרע עם חיליה, ואתחברו עמהון, ויאמר זה שלי הוא, ומן חיילין דילי. ומיד שורה עליו ומטמאתו, ויסתלק י"ה, מן איש ואשה, וישתאר אשא עם אשא. ומאכלו טמא. וע"ד, ואל תתאו למטעמותיו של רע עין. ודאי פתורא דיליה היא מלאה קי"א צוא"ה. ואין צואה, אלא יצר הרע, שהוא טמא: וע"ד הבא ליטהר מסייעין אותו. בא לטמא פתחין לו. ות"ח, מלאכין קדישין, ומלאכין מסאבין, אזלין עם ב"נ בכל אתר דאזיל. אם ב"נ זכאה הוא, אזדווגו ליה מלאכין קדישין, וינטרון ליה בכל אתרא דאזיל, הה"ד כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך: ואם לאו, יסתלקון מניה מלאכין קדישין, וישלטון עליה מלאכין מסאבין, ואנהיגו לי לגיהנם. ובהאי שעתא, קראתי ואין עונה בשעת דחקו. ובשעתא דשליט עליה רוח מסאבא, או מרעין, או שלטין עליה אוה"ע, סכותה בענן לך מעבור תפלה. וגם תפלתו תועבה.