מדרש הנעלם
מדרש איכה מאמר קול ברמה נשמע
איכה, רבי פנחס פתח, קולב רמה נשמע נהי בכי תמרורים וגו'. איכה, רבי פנחס פתח, קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים וגו'. בשעתא דאתחרב בי מקדשא, ואתוקד. אתא קלא ואיתער על קברי אבהן קדמאי, ואמר, אבהן קדמאי, אתון דמיכין בשינתא, ולא ידעיתון צערא דעלמא, בניכון דגדלתון בצערא, אעילתון בהימנותא סגי דקב"ה, הא מיתו, והא אתקטלו, והא אזלו בגלותא בין שנאיהון, ידיהון מהדקן לאחורא, מייתין בכפנא בתיהון אתוקד. אן רחמין דילכון, אן מהימנותא דילכון, קומו איתערו לגבייהו: מיד אתערו אבהן ואמהן, ואזלו לגבי משה, אמרו ליה, משה רעיא מהימנא, אן אינון בנין, אן שבקת לון. מיד איתער משה, ואזל עמהון לגבי יהושע. אמר ליה, בני אבהן אלין, בני ישראל, דפקדני קב"ה עליהון, ושבקית לון בידך, אן אינון: אתיב יהושע ואמר, רבינו משה, בארעא קדישא שבקית לון, ופליגית לון ארעא על פום עדבא, כמה דפקדתני, וכלהו שבקית גבר על אחסנתיה ועל עדביה: ומיד אזלו כולהו לארעא קדישא, ואשכחו לה דאתחרבא, דלא אשתמע בה קלא. עאלו גבי מקדשא, וחמו דאתוקד. עבדו ביה הספידא, עד דאשתמע קל מרירו דבכיה לרום שמיא, וכל מלאכי עילאי בכו עמהון לעילא: איתער קב"ה ואתא לגביהון, ואשכח לון ממררין בקל בכיה, גו עפרא דמקדשא. אמר לו, רחימין דנפשאי, מה אתון הכא, מה לידידי בביתי: קם אברהם סבא בקדמיתא, אמר קמיה מארי דעלמא, את ידעת דאזלית קמך באורח קשוט. עשר זמנין נסית לי, וקיימית בכלא. בני אן אינון, לא שמענא קל מליהון בארעא דאומית לי, לקיימא להון בה: אמר ליה קב"ה, אי אברהם רחימא דנפשאי, ובשר קדש יעברו מעליך. בטילו מינייהו ברית קדישא, ופלחו ע"ז, ועל דא איתקפת רוגזאי בהון, ובגינך אוריך לון כמה זמנין, ולא תבו קדמי: כיון דשמע אברהם כך, אמר ימחו על קדושת שמך כל אינון חוביהון ביני עממיא, עד שיהא רעווא דילך לאתבא לון לגבך. וכל כלוה כגוונא דא, ואזלו להו: אשתארת תמן רחל, וארימת קל בכיה במרירו דתמרורים, אמר לה קב"ה, רחל, מה את מבכה. אמרה קמיה, ולא אבכה, בני אן אינון, ומה חטאן לגבך. אמר לה עאלו צרתי לרמי, ואעילו לה בביתי. מיד אמרה, וכי לא עבדית אנא יתיר, דאעילנא צרתי בביתי: דתנן, בשעתא דכתיב, ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא, אמר הזדווגי לגבאי, אמרה ליה אין, אבל אחתא אית לי קשישא מינאי, ומסתפינא מאבא, דרמאה איהו. מיד ויגד יעקב לרחל, כי אחי אביה הוא ברמאותא: מיד יהב לה סימנין. כיון דעאלת לאה בההוא ליליא, אמרה רחל, השתא מתכספא אחתי, אזלת ומסרה לה סימנין: ועל דא אמרה לגבי קב"ה, ואנא לא עבדית יתיר, דאעילנא צרתי בביתי. ואת דכתיב בך, רחום וחנון ארך אפים, הוה לך לאעברא על חוביהון: ובכל מה דאמר לה, לא קבילת תנחומין. הה"ד, קול ברמה נשמע וגו' כי איננו. לא בעאת לקבלא תנחומין. מ"ט. בגין כי איננו, כיומין קדמאין לאשראה בינייהו, והא אסתלק לעילא: ובגין דכי אינון בגו בנהא, לא קבלית תנחומין, עד דאומי לה. דכתיב, כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה: כמה דעבדת רחל, אוף הכי שכינתא לעילא. כדמתרגם קל ברום שמייא אשתמע, שכינתא מבכה על בנהא. בההיא שעתא דאיהי הות מבכה, אתערו לגבה שתין רבוא משריין עילאין, וכלהו איתערו בכיה לגבה: בההוא שעתא, אשתמע קלא לרקיע ערבות, ואזדעזעו מאתן אלף עלמין, דהוו גניזי מן יומא דאתברי עלמא, עד דאשתמע ההוא קלא לרום שמייא. ומאן איהו. דא רקיע כעין הקרח הנורא, דאיהו על גבי החיות: עד דאתגלית אימא לברתא, ואמרה לה, מנעי קולך. כדין אתפרשת מתמן, ואזלת היא וכל אוכלוסהא בגלותא. ואצטריכו לאתבדרא לכמה סטרין, למהוי גלותא לכולא, והיא ישבה בדד: רבי נחוניא אמר, איכה, מאן אמר דא. ההוא רוח עילאה נעימאה, עלמא דאתי. וע"ד, תיבה דא רוחני איהו, ולא אית בה שותפו כלל, לאו לישן ושיניין, ולאו שפוון כלל: אימא שאלה על ברתה, דא קרקורא דקיר, אדון רבון רב ושליט, ישבה, ולא עומדת, בתחלה עומדת, וכל אוכלוסיה עומדים, השתא יושבת ושוממה. בדד, כד"א בדד ישב, כמאן דמסאיב במסאבו, ושפחה כי תירש גברתה, ההיא דהוות מסאבא, יתבא בדוכתהא: שלחו להו בני בבל לבני ארעא קדישא, יאות דאתון צריכין למבכי, ולכון יאות למספד, ולמעבד אבלא, במחזיכון היכלין דאימא חריבין, ואתר ערסה דאתהפך באבלא, והוא לית תמן, ופרחא מנכון, ולא ידעתון מינה: תימרון דאיהי עמנא גו גלותא, ונחתת דיורה בגוונא. אי הכי, אנן צריכין למחדי, דהא יחזקאל נביאה חמא לה הכא, וכל אוכלוסהא: ודאי, על דא אנו צריכין למבכי, ולמספד כתנינא, וכיעני מדברא, דאיהו אתתרכת לבר מהיכלא, ואנן בגלותא, והיא אתת עלנא במרירו, וחמאת לנא בכל יומין בכמה עאקו, בכמה נימוסין גזרין עלנא בכל זמן, ולא יכלא לאעדאה מינן עאקין, וכל אינון מכתשין דאנן סבלין: שלחו להו בני ארעא קדישא, יאות דאימנא ערקת, ואתתרכת מגו הכילהא, ונחתת לגבייכו במרירו ובקל עציב, כאיתתא דיתבא בלא דעתא, וכגברא דלא יכיל לשיזבא, ויאות לכון למספד: אבל אנן, אית לן למבכי ולמספד בנהי ומרירו, דאנן חמאן בכל יומא היכלא חריב, ותעלין דמדברא עאלין ונפקין, ושרקין יענים בגויה, ואנן חמאן ובכאן: ובעוד דאנן יתבין נבוכין, ושכיבין פומנא בעפרא, אנן שמעין קל נעימו דרגלהא, בתלת משמרותא דליליא, נחתת וחמאת להיכלאה, איך חרבין מתוקדן, אעלת מהיכלא להיכלא, מדוך לדוך, וגעת ומייללת, ובכת עלנא ועל נפשנא: ואנן מתערין לקל נעימו דבכייתה ויללותה. ורוחנא אזלת אבתרה, ופרח לגבה. ולפום שעתא פרחת ואזלת, ולא שמענא, ולא ידענא מידי, דהא אזלת, ואשתארנא נבוכין, דמיכין, בלא רוחא, בלא דעתא. צעקין, ואמרין איכה: אזלת,
מדרש איכה מאמר שאג ישאג על נוהו
תנינן, בכל ליליא וליליא, קל מרירות דכאיבא דציו"ן אשתמע מרום רקיעא לתתא, ומתתא לרקיעא. כד"א, ה' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאג ישאג על נוהו: בשירותא דליליא, היא אתכוונת בבכיה, ושאגת מרום רקיעא לעילא. נחתת לתתא, לאתר מדבח החיצון, וחמת דוכתה חריב, מסאב במסאבו, וכל אתר לא אשתכח ביה. געת ומיללת, צווחת בקל מרירו, ואמרת, מדבחי מדבחי, פרנסתי דמרויח לי בכמה ניסוכין, בכמה עלוון דכיין קדישין: כל גברין קדישין, רברבן ממנן, הוו מרחחן וחדאן מינך, אכלין עידונין, ופלגין חולקיהון, ברומי רקיעא, יהבו בך ניבלת חסידים קדושים. בני דאתדבחו עלך, ווי לי מדמיהון, וכל גברין רברבין ממנן, נפלו מדוכתיהון לקול צווחיהון: יתבין לבר צווחין ובכאן, אינון אראלים קדישין, דאת שמיה קדישא הוה מתעטר עלייהו, וביה אינון חדאן וקיימין, לקל בכיותהון את דא פרחא מנייהו, וסלקא לרומי מרומים, ואשתארו כנוקבא דבכאת ומיללת. הה"ד, הן אראלם צעקו חוצה. אראלם בלא יו"ד, צעקו חוצה: מדבחי מדבחי, לבתר דמרוית לי בניבלות בנין חסידין קדישין, דמסרו נפשיהון וגשמיהון עלך, איתגניזת. אן אשכח לך, אן אשתא דעלך. געת ומייללת ובכת בקל עציב: שתא אלפי גברי קדישין, בכל סטרא דארבע סטרי עלמא, אינון דהוו אכלי קרבנא בכל יומא, נחתי בהדה, ומייללין ובכיין על מדבח דעלוון. ויתיר הוו, אלא אתמעטו: ואפילו אינון דקיימין לבר, ברוח אחרא, דמרוון מאינון אימרין ופדרין. בשירותא דליליא צוחין געאן ומייללין על האי מדבח. ווי לחמרא דאביד אבוסה, אתר דמתרוה מניה. מאן חמי נהימו דגברין קדישין במטרוניתא, מתתא לעילא, ומעילא לתתא: בפלגו ליליא, עאל לגו ההיא נקודה דציון, אתר דבית קדש הקדשים, חמת ליה דאתחריב, ואסתאב אתר בית מותבה וערסה, געת ומייללת, סלקא מתתא לעילא, ומעילא לתתא, אסתכל באתר דכרובים, צווחא בקול מרירו, וארימת קלא ואמרה, ערסי ערסי, אתר בית מותבי: על האי דוכתא כתיב, על משכבי בלילות. משכבי, ערסא דמטרוניתא. געת בבכיה ואמרה, ערסי אתר מקדשי, אתר דמרגלאין טבאן, בי פרוכתא וכפורתא, דהוו סמכין עלוהי תרין אלפין רבוון אבני יקר, סדרין סדרין, שורין שורין, מסתכלאן דא לדא. סדרין דרמונין מתצען עלך לד' סטרין. עלמא קיימא בגינך: רבון עלמא, בעלי, הוה אתי לגבי, והוא שכב בין דרועי, וכל מה דבעינא מניה, וכל בעותי עביד בעידנא דא. כד הוה אתי לגבי, ושוי בי מדוריה, ומשתעשע בין שדי: ערסי ערסי, לית את דכיר כד הוינא אתא לגבך בחדוה ובשפירו דלבא, ואינון רביין עולמין, הוי נפקי לקדמותי, בטשי בגדפייהו בחדוה, לקבלא לי: עפרא דבך, הוה קם מדוכתיה, וחזו איך איתנשיא ארונא דאורייתא דהות הכא, מהכא נפקא מזונא לכל עלמא, ונהורא, וברכאן לכלא: אשגח על בעלי, לית הכא. אשגח לכל סטר. בעידנא דא כד הוה אתי בעלי לגבי, וסחרניה כמה בנין חסידין, וכל אינון עולמתאן זמינין לקבלא ליה: והוינא שמעין מרחוק, קל זוגין דפעמונין מקשקשין בין רגלוי, בגין דאשמע קליה עד דלא יעול לגבי. כל עולימתאן דילי, משבחן ואודן קמי קב"ה, לבתר אזלין כל חד על בי מותביה, מחבקן בנשיקתהון ברחימו: בעלי בעלי, אן פנית, השתא הוא עדנא דהוינא אשגח בך. אסתכלנא בכל סטר, ולית אנת. אן אשגח לך, ולא אתבע בגינך: דא הוא אתרך בעידנא דא, למיתי לגבי, הא אנא זמינא הכא. הא אתנשית מנאי, לית אנת דכיר יומי דרחימו, כד הוינא שכבת בתוקפך, ומחקקא בדיוקנך, ודיוקני בך, בגין דתשתעשע בדיוקני, בעוד דאנא בגו חילי: געת בבכיה, וצוחת, בעלי בעלי, נהירו דעייני הא איתחשך. לית אנת דכיר, כד הוית אושיט שמאלך מתחות רישי, ואנא מתענגא על סגיאו דשלם, וימנך מחבקא באחוה ובנשיקין. ונדרת לי דלא תשבוק רחימותא דילי לעלמין. ואומית לי, אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, הא איתנשינא מנך: לית אנת דכיר, כד קאימנא לגבך בטורא דסיני, שלימין שתין רבו דקבילו לך עלייהו, ואתעטרנא לך בהו, יתיר מכל עממייא, והוינא אזלין אבתרך לכל רעותך. וההיא שפחה קטלא בהו, יתיר מכל עממייא, והוינא אזלין אבתרך לכל רעותך. וההיא שפחה קטלא בהו לאלפים ורבוון, ולא אשגחנא. ואתאבידו כלהו במדברא, ושבקית לון תמן, ואעילנא בניהון זעירין לקיימא קמך בארעא דא. ובדילנא לון לקיימא קמך, בגין רעותך: בעלי הוי דכיר, בכמה בנין קדישין קאימנא קמך בכל דרא ודרא, ביומי דדוד ושלמה בריה. לית אנת דכיר כמה טבאן דעבדו קמך. יאות לך למידכר חובין, ולא תדכר זכוון. אן אתהפיכו עלך: בעינא עלך, לית אנת. בעינא על בנאי, לית אינון. בעינא על קדושתא דאתר דא, הא אסתאב. כל עלמא הוה בשלם בגין אתר דא. כלבין לא נבחין בעידנא דא, כולהו הוו בשלם. געה ומייללת, וכל אינון אוכלוסין לעילא. וכלבים צווחין לתתא, בשרותא דמשמורה תליתאה: נפקת ואתת, קיימא על אתר דמדבחא קטורת בוסמין, געת ומייללת, וסלקת לעלא, ואשכחא חד כרוב מאינון תרין כרובין דהוו בהדה, ומההוא זמנא לא הוה לה אלא חד. וההוא רבייא עולימא דאשתאר, ינקא מינה בכייה ויללותא: כדין קב"ה אזדמן לגבה, ונחית לה, וממלל עמה. ועל דא כתיב, כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש תקוה לאחריתך. ועל דא תנינן, תינוק יונק משדי אמו, ואשה מספרת עם בעלה. עד הכא פתיחתא, מכאן ולהלאה שירותא דמגילת איכה.
מדרש איכה מאמר קול ברמה נשמע
איכה, רבי פנחס פתח, קולב רמה נשמע נהי בכי תמרורים וגו'. איכה, רבי פנחס פתח, קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים וגו'. בשעתא דאתחרב בי מקדשא, ואתוקד. אתא קלא ואיתער על קברי אבהן קדמאי, ואמר, אבהן קדמאי, אתון דמיכין בשינתא, ולא ידעיתון צערא דעלמא, בניכון דגדלתון בצערא, אעילתון בהימנותא סגי דקב"ה, הא מיתו, והא אתקטלו, והא אזלו בגלותא בין שנאיהון, ידיהון מהדקן לאחורא, מייתין בכפנא בתיהון אתוקד. אן רחמין דילכון, אן מהימנותא דילכון, קומו איתערו לגבייהו: מיד אתערו אבהן ואמהן, ואזלו לגבי משה, אמרו ליה, משה רעיא מהימנא, אן אינון בנין, אן שבקת לון. מיד איתער משה, ואזל עמהון לגבי יהושע. אמר ליה, בני אבהן אלין, בני ישראל, דפקדני קב"ה עליהון, ושבקית לון בידך, אן אינון: אתיב יהושע ואמר, רבינו משה, בארעא קדישא שבקית לון, ופליגית לון ארעא על פום עדבא, כמה דפקדתני, וכלהו שבקית גבר על אחסנתיה ועל עדביה: ומיד אזלו כולהו לארעא קדישא, ואשכחו לה דאתחרבא, דלא אשתמע בה קלא. עאלו גבי מקדשא, וחמו דאתוקד. עבדו ביה הספידא, עד דאשתמע קל מרירו דבכיה לרום שמיא, וכל מלאכי עילאי בכו עמהון לעילא: איתער קב"ה ואתא לגביהון, ואשכח לון ממררין בקל בכיה, גו עפרא דמקדשא. אמר לו, רחימין דנפשאי, מה אתון הכא, מה לידידי בביתי: קם אברהם סבא בקדמיתא, אמר קמיה מארי דעלמא, את ידעת דאזלית קמך באורח קשוט. עשר זמנין נסית לי, וקיימית בכלא. בני אן אינון, לא שמענא קל מליהון בארעא דאומית לי, לקיימא להון בה: אמר ליה קב"ה, אי אברהם רחימא דנפשאי, ובשר קדש יעברו מעליך. בטילו מינייהו ברית קדישא, ופלחו ע"ז, ועל דא איתקפת רוגזאי בהון, ובגינך אוריך לון כמה זמנין, ולא תבו קדמי: כיון דשמע אברהם כך, אמר ימחו על קדושת שמך כל אינון חוביהון ביני עממיא, עד שיהא רעווא דילך לאתבא לון לגבך. וכל כלוה כגוונא דא, ואזלו להו: אשתארת תמן רחל, וארימת קל בכיה במרירו דתמרורים, אמר לה קב"ה, רחל, מה את מבכה. אמרה קמיה, ולא אבכה, בני אן אינון, ומה חטאן לגבך. אמר לה עאלו צרתי לרמי, ואעילו לה בביתי. מיד אמרה, וכי לא עבדית אנא יתיר, דאעילנא צרתי בביתי: דתנן, בשעתא דכתיב, ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא, אמר הזדווגי לגבאי, אמרה ליה אין, אבל אחתא אית לי קשישא מינאי, ומסתפינא מאבא, דרמאה איהו. מיד ויגד יעקב לרחל, כי אחי אביה הוא ברמאותא: מיד יהב לה סימנין. כיון דעאלת לאה בההוא ליליא, אמרה רחל, השתא מתכספא אחתי, אזלת ומסרה לה סימנין: ועל דא אמרה לגבי קב"ה, ואנא לא עבדית יתיר, דאעילנא צרתי בביתי. ואת דכתיב בך, רחום וחנון ארך אפים, הוה לך לאעברא על חוביהון: ובכל מה דאמר לה, לא קבילת תנחומין. הה"ד, קול ברמה נשמע וגו' כי איננו. לא בעאת לקבלא תנחומין. מ"ט. בגין כי איננו, כיומין קדמאין לאשראה בינייהו, והא אסתלק לעילא: ובגין דכי אינון בגו בנהא, לא קבלית תנחומין, עד דאומי לה. דכתיב, כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה: כמה דעבדת רחל, אוף הכי שכינתא לעילא. כדמתרגם קל ברום שמייא אשתמע, שכינתא מבכה על בנהא. בההיא שעתא דאיהי הות מבכה, אתערו לגבה שתין רבוא משריין עילאין, וכלהו איתערו בכיה לגבה: בההוא שעתא, אשתמע קלא לרקיע ערבות, ואזדעזעו מאתן אלף עלמין, דהוו גניזי מן יומא דאתברי עלמא, עד דאשתמע ההוא קלא לרום שמייא. ומאן איהו. דא רקיע כעין הקרח הנורא, דאיהו על גבי החיות: עד דאתגלית אימא לברתא, ואמרה לה, מנעי קולך. כדין אתפרשת מתמן, ואזלת היא וכל אוכלוסהא בגלותא. ואצטריכו לאתבדרא לכמה סטרין, למהוי גלותא לכולא, והיא ישבה בדד: רבי נחוניא אמר, איכה, מאן אמר דא. ההוא רוח עילאה נעימאה, עלמא דאתי. וע"ד, תיבה דא רוחני איהו, ולא אית בה שותפו כלל, לאו לישן ושיניין, ולאו שפוון כלל: אימא שאלה על ברתה, דא קרקורא דקיר, אדון רבון רב ושליט, ישבה, ולא עומדת, בתחלה עומדת, וכל אוכלוסיה עומדים, השתא יושבת ושוממה. בדד, כד"א בדד ישב, כמאן דמסאיב במסאבו, ושפחה כי תירש גברתה, ההיא דהוות מסאבא, יתבא בדוכתהא: שלחו להו בני בבל לבני ארעא קדישא, יאות דאתון צריכין למבכי, ולכון יאות למספד, ולמעבד אבלא, במחזיכון היכלין דאימא חריבין, ואתר ערסה דאתהפך באבלא, והוא לית תמן, ופרחא מנכון, ולא ידעתון מינה: תימרון דאיהי עמנא גו גלותא, ונחתת דיורה בגוונא. אי הכי, אנן צריכין למחדי, דהא יחזקאל נביאה חמא לה הכא, וכל אוכלוסהא: ודאי, על דא אנו צריכין למבכי, ולמספד כתנינא, וכיעני מדברא, דאיהו אתתרכת לבר מהיכלא, ואנן בגלותא, והיא אתת עלנא במרירו, וחמאת לנא בכל יומין בכמה עאקו, בכמה נימוסין גזרין עלנא בכל זמן, ולא יכלא לאעדאה מינן עאקין, וכל אינון מכתשין דאנן סבלין: שלחו להו בני ארעא קדישא, יאות דאימנא ערקת, ואתתרכת מגו הכילהא, ונחתת לגבייכו במרירו ובקל עציב, כאיתתא דיתבא בלא דעתא, וכגברא דלא יכיל לשיזבא, ויאות לכון למספד: אבל אנן, אית לן למבכי ולמספד בנהי ומרירו, דאנן חמאן בכל יומא היכלא חריב, ותעלין דמדברא עאלין ונפקין, ושרקין יענים בגויה, ואנן חמאן ובכאן: ובעוד דאנן יתבין נבוכין, ושכיבין פומנא בעפרא, אנן שמעין קל נעימו דרגלהא, בתלת משמרותא דליליא, נחתת וחמאת להיכלאה, איך חרבין מתוקדן, אעלת מהיכלא להיכלא, מדוך לדוך, וגעת ומייללת, ובכת עלנא ועל נפשנא: ואנן מתערין לקל נעימו דבכייתה ויללותה. ורוחנא אזלת אבתרה, ופרח לגבה. ולפום שעתא פרחת ואזלת, ולא שמענא, ולא ידענא מידי, דהא אזלת, ואשתארנא נבוכין, דמיכין, בלא רוחא, בלא דעתא. צעקין, ואמרין איכה: אזלת,
מדרש איכה מאמר שאג ישאג על נוהו
תנינן, בכל ליליא וליליא, קל מרירות דכאיבא דציו"ן אשתמע מרום רקיעא לתתא, ומתתא לרקיעא. כד"א, ה' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאג ישאג על נוהו: בשירותא דליליא, היא אתכוונת בבכיה, ושאגת מרום רקיעא לעילא. נחתת לתתא, לאתר מדבח החיצון, וחמת דוכתה חריב, מסאב במסאבו, וכל אתר לא אשתכח ביה. געת ומיללת, צווחת בקל מרירו, ואמרת, מדבחי מדבחי, פרנסתי דמרויח לי בכמה ניסוכין, בכמה עלוון דכיין קדישין: כל גברין קדישין, רברבן ממנן, הוו מרחחן וחדאן מינך, אכלין עידונין, ופלגין חולקיהון, ברומי רקיעא, יהבו בך ניבלת חסידים קדושים. בני דאתדבחו עלך, ווי לי מדמיהון, וכל גברין רברבין ממנן, נפלו מדוכתיהון לקול צווחיהון: יתבין לבר צווחין ובכאן, אינון אראלים קדישין, דאת שמיה קדישא הוה מתעטר עלייהו, וביה אינון חדאן וקיימין, לקל בכיותהון את דא פרחא מנייהו, וסלקא לרומי מרומים, ואשתארו כנוקבא דבכאת ומיללת. הה"ד, הן אראלם צעקו חוצה. אראלם בלא יו"ד, צעקו חוצה: מדבחי מדבחי, לבתר דמרוית לי בניבלות בנין חסידין קדישין, דמסרו נפשיהון וגשמיהון עלך, איתגניזת. אן אשכח לך, אן אשתא דעלך. געת ומייללת ובכת בקל עציב: שתא אלפי גברי קדישין, בכל סטרא דארבע סטרי עלמא, אינון דהוו אכלי קרבנא בכל יומא, נחתי בהדה, ומייללין ובכיין על מדבח דעלוון. ויתיר הוו, אלא אתמעטו: ואפילו אינון דקיימין לבר, ברוח אחרא, דמרוון מאינון אימרין ופדרין. בשירותא דליליא צוחין געאן ומייללין על האי מדבח. ווי לחמרא דאביד אבוסה, אתר דמתרוה מניה. מאן חמי נהימו דגברין קדישין במטרוניתא, מתתא לעילא, ומעילא לתתא: בפלגו ליליא, עאל לגו ההיא נקודה דציון, אתר דבית קדש הקדשים, חמת ליה דאתחריב, ואסתאב אתר בית מותבה וערסה, געת ומייללת, סלקא מתתא לעילא, ומעילא לתתא, אסתכל באתר דכרובים, צווחא בקול מרירו, וארימת קלא ואמרה, ערסי ערסי, אתר בית מותבי: על האי דוכתא כתיב, על משכבי בלילות. משכבי, ערסא דמטרוניתא. געת בבכיה ואמרה, ערסי אתר מקדשי, אתר דמרגלאין טבאן, בי פרוכתא וכפורתא, דהוו סמכין עלוהי תרין אלפין רבוון אבני יקר, סדרין סדרין, שורין שורין, מסתכלאן דא לדא. סדרין דרמונין מתצען עלך לד' סטרין. עלמא קיימא בגינך: רבון עלמא, בעלי, הוה אתי לגבי, והוא שכב בין דרועי, וכל מה דבעינא מניה, וכל בעותי עביד בעידנא דא. כד הוה אתי לגבי, ושוי בי מדוריה, ומשתעשע בין שדי: ערסי ערסי, לית את דכיר כד הוינא אתא לגבך בחדוה ובשפירו דלבא, ואינון רביין עולמין, הוי נפקי לקדמותי, בטשי בגדפייהו בחדוה, לקבלא לי: עפרא דבך, הוה קם מדוכתיה, וחזו איך איתנשיא ארונא דאורייתא דהות הכא, מהכא נפקא מזונא לכל עלמא, ונהורא, וברכאן לכלא: אשגח על בעלי, לית הכא. אשגח לכל סטר. בעידנא דא כד הוה אתי בעלי לגבי, וסחרניה כמה בנין חסידין, וכל אינון עולמתאן זמינין לקבלא ליה: והוינא שמעין מרחוק, קל זוגין דפעמונין מקשקשין בין רגלוי, בגין דאשמע קליה עד דלא יעול לגבי. כל עולימתאן דילי, משבחן ואודן קמי קב"ה, לבתר אזלין כל חד על בי מותביה, מחבקן בנשיקתהון ברחימו: בעלי בעלי, אן פנית, השתא הוא עדנא דהוינא אשגח בך. אסתכלנא בכל סטר, ולית אנת. אן אשגח לך, ולא אתבע בגינך: דא הוא אתרך בעידנא דא, למיתי לגבי, הא אנא זמינא הכא. הא אתנשית מנאי, לית אנת דכיר יומי דרחימו, כד הוינא שכבת בתוקפך, ומחקקא בדיוקנך, ודיוקני בך, בגין דתשתעשע בדיוקני, בעוד דאנא בגו חילי: געת בבכיה, וצוחת, בעלי בעלי, נהירו דעייני הא איתחשך. לית אנת דכיר, כד הוית אושיט שמאלך מתחות רישי, ואנא מתענגא על סגיאו דשלם, וימנך מחבקא באחוה ובנשיקין. ונדרת לי דלא תשבוק רחימותא דילי לעלמין. ואומית לי, אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, הא איתנשינא מנך: לית אנת דכיר, כד קאימנא לגבך בטורא דסיני, שלימין שתין רבו דקבילו לך עלייהו, ואתעטרנא לך בהו, יתיר מכל עממייא, והוינא אזלין אבתרך לכל רעותך. וההיא שפחה קטלא בהו, יתיר מכל עממייא, והוינא אזלין אבתרך לכל רעותך. וההיא שפחה קטלא בהו לאלפים ורבוון, ולא אשגחנא. ואתאבידו כלהו במדברא, ושבקית לון תמן, ואעילנא בניהון זעירין לקיימא קמך בארעא דא. ובדילנא לון לקיימא קמך, בגין רעותך: בעלי הוי דכיר, בכמה בנין קדישין קאימנא קמך בכל דרא ודרא, ביומי דדוד ושלמה בריה. לית אנת דכיר כמה טבאן דעבדו קמך. יאות לך למידכר חובין, ולא תדכר זכוון. אן אתהפיכו עלך: בעינא עלך, לית אנת. בעינא על בנאי, לית אינון. בעינא על קדושתא דאתר דא, הא אסתאב. כל עלמא הוה בשלם בגין אתר דא. כלבין לא נבחין בעידנא דא, כולהו הוו בשלם. געה ומייללת, וכל אינון אוכלוסין לעילא. וכלבים צווחין לתתא, בשרותא דמשמורה תליתאה: נפקת ואתת, קיימא על אתר דמדבחא קטורת בוסמין, געת ומייללת, וסלקת לעלא, ואשכחא חד כרוב מאינון תרין כרובין דהוו בהדה, ומההוא זמנא לא הוה לה אלא חד. וההוא רבייא עולימא דאשתאר, ינקא מינה בכייה ויללותא: כדין קב"ה אזדמן לגבה, ונחית לה, וממלל עמה. ועל דא כתיב, כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש תקוה לאחריתך. ועל דא תנינן, תינוק יונק משדי אמו, ואשה מספרת עם בעלה. עד הכא פתיחתא, מכאן ולהלאה שירותא דמגילת איכה.